משפחה חונקת מדי, איך לפעול מבלי לפגוע בהם?

זה יכול להישמע לכם קצת מוזר... אבל אשמח לעצות בונות ולא לצחקוקים ותהיות, כי זה לא פשוט. יש לי קרובי משפחה שאני מאד קרובה אליהם (לא אפרט במי מדובר כי לא נעים). כל החיים אני מגיעה כמעט מדי יום, נמצאת בקשר טוב וזה היה טוב לי ולהם. עכשיו אני בת 28... בלי חיים משלי, בלי עצמאות אמיתית. מתוסכלת וכבר על סף פיצוץ. בבעיה היא... שכל פעם שאני מעלה את הנושא של לעבור דירה, אפילו למקום אחר... מתחילות מניפולציות בסגנון "אם תלכי יהיה לי התקף לב..." , "איך תלכי את לא תסתדרי בשום מקום", " לא נשאר לנו הרבה זמן לחיות מה את עוזבת אותנו?". וזה עושה לי מצפון. קשה לי לעזוב. מספיק שאני רוצה לנסוע לאנשהו אפילו סתם לחברה מתחילים ריבים... "איך את נוסעת?", "למי את נוסעת?
למה לך לנסוע ?". ואני אומרת אני לא בת 5 אני בת 28 !! גם ככה חנקתם אותי כל החיים. ואומרים תמיד " אוי תראי את החברה שלך כמה היא עצמאית... למה את לא?". למה באמת? מעניין..... כי לחברה שלי אף אחד אף פעם לא עשה מצפון בידיעה שקל לעשות לי מצפון! פעם אחת לא באתי שבוע שלם.... אז הם עשו לי ברוגז ולא דיברו איתי כמעט חודש. ואני גם ככה מתקשה לדמיין את החיים שלי עצמאית לגמרי, כי הביטחון שלי מאד נמוך והם הורידו אותו ממש (כי תמיד אמרונ לי מילדות שאני לא אמצא אף פעם עבודה שאני רוצה כי הדברים שאני אוהבת הם שטויות וכל מה שאני חושבת שאני טובה בו, אז זה לא נכון)... אני יודעת שאנינצריכה לעזוב את מקום המגורים שלי ולעבור כמה שאפשר רחוק.... ולהקים חיים משלי. אבל אני מפחדת לעשות את הצעד הזה כי אולי באמת יקרה להם משהו וזה יהיה באשמתי? מה כדאי לעשות? אני באמת כבר במצב של חוסר אונים והם לא מבינים שהם חיים את חייהם ולא נותנים לי להתחיל את שלי. אני בסוף אשאר בלי זוגיות בכלל בקצב הזה ובלי עצמאות אם בכל פעם שאני יוצאת לאנשהו או חושהת לעבור מגורים יבואו לי עם מניפולציות. ולכל אלה שעתידים להרים גבה ולומר "את בת 28 צאי מהסרט שאת חיה בו ופשוט תעשי" - תאמינו לי שזה לא פשוט עם ביטחון עצמי נמוך ושטף של מניפולציות רגשיות ותיאורים של מה יקרה להם אם אני אקום ואלך.