איך לגרום לזה שהפעם הדברים יהיו אחרת?

אז אתה מגיע למקום חדש ,כולך תקווה שהפעם הדברים יראו אחרת אבל זה לא קורה, שוב ושוב ושוב.
אנשים מנסים להיות נחמדים אבל אחריי פעם ופעמיים של שיחות רדודות מצידך ואחריי שרואים שאתה לא נפתח למרות שלא מבינים שזה ממקום שאין לך על מה לדבר והדבר הזה נורא קשה לך כי זו חווית החיים שלך, ואז פשוט מתרחקים ממך או שפושט מבטלים אותך כל פעם שאתה מדבר כי אתה תמיד תהיה ה"לא מעניין".
ואז אתה מעביר את הזמן לבד , כמו תמיד, תמיד בצד ותמיד לבד.
אני מניח שאני לא היחיד בעולם שחווה זאת אבל לפעמים כך זה מרגיש

וככה זה נראה , מאז הילדות ועד היום . אני כבר בן 25 וכבר מבין שכל תקופה כזאת מביאה איתה עוד החמצה ועוד חוויה שאני לא חווה, ואולי יש חוויות שאני לא הולך לחוות לצערי, וכולם ממשיכים בחיים שלהם. אתה יכול לשבת בבית לבד בסופ"שים וכל יום בחזרה מהעבודה, כבר שנים ואפילו המשפחה לא תשים לב... אף אחד לא ..

אז אני מגיע עוד כמה חודשים לשנה א' לעיר חדשה לתואר במדעי החברה באחת האוניברסיטאות בארץ . וכבר לא מאמין שיהיה טוב בלי שדברים יהיו אחרת .
אף אחד לא הולך לרחם עליי בעולם הזה מכל בחינה, בעולם שבו בקושי נותנים צ'אנס בלי ניסיון והצלחת עבר אפילו בעבודות פשוטות. השאלה איך יוצאים מזה בגיל מאוחר כזה? אם בכלל אפשר לצאת מזה בעולם כל כך ומנוכר לאדם השונה.

ברור לי שאני צריך להגיע למקום שבו ייתנו לי צאנס אמיתי להשתלב חברתית ולקחת אחריות למרות שאני כרגע במקום רע חברתית ואישית , אבל האמת שלא יודע מה לעשות , נדחיתי מכל כך הרבה עבודות מרכזי הערכה , שומע אות משפטים גנריים מאנשים, פחות או יותר כל החיים ונמאס, אבל עדיין מנסה להאמין שאולי יש בי משהו, למרות שעם כל יום שעובר אני מתחיל לאבד תקווה שאולי באמת לא מספיק טוב לעולם הזה וכולם צודקים

אני נורא הייתי רוצה להתחיל להדריך נגיד בצופים, אולי כי זה משהו שהחמצתי בנעורים וזו תהיה חוויה מתקנת.. אני נורא אוהב גם את התחום ההומני והייתי רוצה לנסות גם להשתלב בתחום העיתונות או כל משהו שיהיה בו הווי חברתי וכיף . אבל שוב בלי ניסיון מי יתייחס אליי בכלל....
כמובן מעל להכל המטרה היא ליצור חברים אמיתיים , כאלה שיזכרו אותי בעוד 40 שנה..... ולכל מי שקורא את זה ומרגיש דומה, אשמח לשמוע מה אתם חושבים

מה לדעתכם כדאי לעשות מכאן?