חזרנו ואני מבולבלת, האם אני עושה טעות?

אז היי, זה יהיה ממש ארוך כי אני אנסה להכניס את כל הפרטים הרלוונטיים לסיפור. ממש צריכה לשמוע אנשים ניטרליים. קצת רקע:
אני וחבר שלי היינו ביחד שנה וכמה חודשים ואז נפרדנו בריב סוער שהיה קשור לזה שהוא כבר לא נפגש איתי, לא רוצה להעביר איתי את הזמן, מזלזל בהחלטיות שלי ובמסוגלות שלי לקום ולעזוב. את כל הזמן הפנוי שלו הוא היה מקדיש לחברים שלו, לא היה שם עליי קצוץ ובכל פעם שהייתי נפרדת ממנו הוא היה חוזר בחזרה ומשכנע אותי לתת לו הזדמנות... הייתי משתכנעת כי אהבתי אותו מכל הלב ואת היחס הזה הוא נתן לי רק בחודשים האחרונים בקשר, כי במהלך כל השנה לפני זה התנהג אליי כמו לנסיכה. בסופו של דבר זה נגמר.

בחצי שנה שלא היינו ביחד ניסיתי להיות עם בנים אחרים, לא עבד. חשוב לציין שאני בחורה נורא שמרנית ולא אוהבת לשחק במשחקים, מתחילים איתי הרבה כי אני נראית מאוד טוב (אני מתנצלת אם זה נשמע פלצני) אבל הבית ממנו הגעתי והרצינות שלי בחיים לא נתנו לי לזרום כמו רוב הבנות בגיל שלי, ללכת למועודונים ולהנות מגיל הנעורים. אני תמיד מתמקדת בדברים אחרים, לא נותנת לכל ''הזרימה'' הזאת להיות חלק מהחיים שלי ואולי זה לטובה ואולי גם ההפך... ובכל זאת, הוא הראשון שאי פעם ניהלתי איתו איזושהי מערכת יחסים.

בחצי שנה שהיינו פרודים לא נתתי לעצמי לסלוח לו ולתת לו להיכנס לי לחיים אף על פי שלא הצלחתי לשכוח אותו. הוא כל הזמן נדנד, כל הזמן ניסה שנדבר (אפילו שהוא לא בן אדם כזה שרודף אחרי מישהי) ואפילו שבפרידה אמרתי לו הרבה דברים פוגעים כמו ''אני שונאת אותך'' וכאלה המשיך לנסות ליצור איתי קשר. בסופו של דבר לא הייתי מסוגלת יותר להתעלם, עברה חצי שנה ולא הצלחתי לשכוח, אז אמרתי יאללה חיים פעם אחת והצעתי שניפגש ונדבר, הוא למרות שהיה ממש מופתע הסכים בשמחה ומאז אנחנו ביחד. הוא הבטיח שהשתנה וממש העיף אותי לעננים ורק בגלל זה הבטחתי לתת לזה צ'אנס, לא רציתי יותר לשבת ולרחם על עצמי.

עכשיו פה מתחיל הסיבוך: אנחנו ביחד כבר איזה חודשיים, ואין לי ממש ביטחון בו. מפחדת שיפגע בי שוב פעם אפילו שעד עכשיו לא נתן לי שום סיבה משמעותית לפחד ממנו. חשבתי שעם הזמן זה יעבור, כי בכל זאת אני אוהבת אותו ורוצה שזה יצליח, התפשרתי על הרבה דברים שבעבר לא הייתי מקבלת: כמו זה שהוא נוסע לאמסטרדם בעוד כמה חודשים עם חברים, יוצא ונהנה. בגלל שאנחנו כבר שני אנשים בוגרים יצאתי מנקודת הנחה שאני לא יכולה להחזיק בן אדם, שאני צריכה קצת לשחרר, ועדיין האמון לא הגיע. לפני כמה ימים היה לנו ריב, הרבה תכונות אופי בעייתיות שיש אצלו פתאום צצו והבנתי שהוא עדיין אותו הבחור האימפולסיבי שתמיד היה.

עכשיו אני עומדת בפני דילמה. להמשיך להילחם על מערכת היחסים הזאת, או שלחתוך את זה ישר? מפחדת שאתחרט על זה ואוכל את עצמי אחר כך. ריקנית, מבולבלת וכועסת לא רק עליו אלא גם על עצמי. מה לעשות? מתכוונת לדבר איתו על זה כי בעבר כבר הבטיח לי מלא דברים שלא קיים.