משבר גיל ה-20...

טוב אז ככה ,
אני כותב בעיקר כדי לכתוב , ואם לשמוע עצות ממכם אז למה לא
אני בן 20 , ולאחרונה יוצא לי לחשוב הרבה ..
הגעתי למסקנה שאני בסוף לא באותו שלב עם חברים שלי שהם בגילי
אני עדיין בתול , אין לי מושג איך זה קרה , אני לא מאמין על עצמי , אני חי בשקר הזה טוב ...
(כולם חושבים שאני זיין על ) אני לא יודע למה אני משקר , הרבה מכן יגידו שזה לא בושה וכו וכו'
אני חושב כמוכם , אבל המציאות החברתית מקשה לומר את האמת
זה לא שאני ביישן , אני לא ביישן , אומנם ליד אנשים שאני מכיר ...
זה לא שאני מכוער , אני לא חושב שאני מכוער , אני חושב שאני נראה בסדר גמור
אף פעם לא היה לי קשר רציני עם מישהי , הבעיה היא כמו שהבנתם שגם לא היה לי משהו לא רציני ...
הכי הרבה שהיה לי זה שיחות בפייסבוק , פגישות , ווצאפ וכו'
אז פה יש לי שאלה אליכן בנות , ואני מבקש פה את כל הכנות ,
אם מישהו שהיה מתחיל איתכן , הייתן מדברות איתי וכו' ולאחר כמה פגישות הוא היה אומר לכן שהוא בתול , מה הייתן חושבות?
עוד משהו שמפריע לי זה ההתקדמות שלי בחיים , אני עוד שנה משתחרר (אני גיוס מאי , הגיוס הכי מאוחר )
וחברים אחרים שלי כבר עם אוטו משלהם , חברה , עבודה ואני הולך וחוזר מהצבא פעם באף פעם
אני מרגיש צועד במקום ואילו חברים אחרים שלי כבר עוד שנייה מסיימים פסיכומטרי
הדבר השלישי זה שאני פוחד בלי סוף מהשחרור , יוצא לי לחשוב המון על השנייה שאני יוצא מהתמונה עם הגזירת חוגר המפוארת , שם רגל בחוץ , שם את הרגל השנייה , אני אזרח , אמנם עוד שנה אבל
אבל מה עכשיו ? איך מתחילים לבנות חיים ?
הדבר הרביעי זה הכסף
אני לא ממשפחה עם 4 בתים 8 מכוניות ומשרת אישי
אני לא בא גם ממשפחה של לישון בקרטון , אבל הכסף של הצבא הזה פשוט לא מספיק
התגייסתי עם משהו כמו 20 אלף שקל בחיסכון , היום יש שם בקושי 7 וחצי ..
כל פעם למשוך קצת וזה מחרפן אותי למה אני לא יכול להסתדר עם 850 שקל בחודש עם יציאות כאלה ?
כעיקרון , אחרי כל ההתמרמרות הזו , אני חייב להגיד שסה"כ יש לי ראייה די אופטימית על החיים .
אני אומר תודה כל יום שאני קם ותודה כל יום שאומרים לי שאני לא חולה בסרטן !
עכשיו , אם תוכלו אתם להגיד לי מה דעתכם , אני אשמח !
תודה רבה ומצטער על החפירה