בין החיים החילוניים לבין החיים החרדים

שלום לכל האנשים היקרים שנימצאים בפורום זה, ראשית אני רוצה להיתנצל אם דברי יהיו מעט ארוכים ואשמח אם אמצא מישהו שיקרא את מכתב זה היוצא באמת מעומק ליבי כתוצאה מהתחושות שעוברות עליי בשנה האחרונה. חזרתי בתשובה בגיל 16 וכיום אני בן 21, מגיל 16 למדתי גמרא בישיבה ובאמת הצלחתי בשנותי הראשונות בדת עברתי לישיבה גדולה של חרדים מבית ואני מצליח שם לא רע בכלל.

לאחרונה בעקבות זה שאין לי פלאפון כשר קיבלתי הודעה מידידה שלי מאותם ימים בהם הייתי חילוני כמובן באותו רגע לא התייחסתי כלל להודעה זאת והמשכתי את לימודיי בישיבה כרגיל, לאחר זמן מה החזרתי לה הודעה ומשם התחלנו לפתח דרך דיי טובה דרך האסמסים ושיחות פלאפון... קבענו להיפגש פעם אחת במקום ניטרלי ומשם אתם יודעים כמובן איך הכל התגלגל. כתוצאה מל הפגישות איתה והמחשבות עליה איני קם לתפילות יותר בישיבה, לא מתפלל לא לומד ומרגיש שכל מה שבניתי במו ידיי בחמש וחצי שנים האחרונות שלי מתפרק לי ממש מול עיניי... ראש הישיבה עשה לי שיחה ביחד עם משגיח הישיבה והם החליטו לעזור לי ובאת לשקם את מצבי בניגוד לשאר תלמידים שלא מצליחים שמעיפים אותם על ימין ועל שמאל... סיפרתי להם באמת מה מעיק עליי ואיזה דברים מפריעים לי בלימודים ובתפילות וכמובן שסיפרתי להם גם עליה איך שהם שמעו שאני בקשר עם בחורה חילונית העיפו אותי מהישיבה בלי לחשוב פעמיים...

כעת אני בבית מלא ברגשות אשמה על העבר שלי ועל עתידי בחיים, בסוף רבתי עם הבחורה שבשבילה זרקתי 5 שנים לפח ובסוף יצאתי עם תחושות אכזבה ופספוס והרגשה עמוקה של מועקה בלב שאני בן לבין, בין החיים החליונים לבין החים החרדים כביכול, כל השנה האחרונה אני מסתובב בתחושות של אכזבה מעצמי איך נתתי לבחורה גזרתי להרוס את כל מה שבניתי ולאחרונה התחילו בי מחשבות האם באמת היה שווה לזרוק הכל לפח והתחלתי לברר את הדבר הזה, להפתעתי מצאתי בחיים החילוניים תחושה של דיחוי, תחושה של ״אני לא רצוי כאן כיוון שאני לא מבין את דפוסי החיים החילוניים שקיימים היום בחוץ״,וכעת מבולבל ולא יודע מה לחשוב בכלל ומה לעשות עם עצמי, מה עתידי ומה מעשיי בלי חיי התורה כמו שהחרדים מציגים כביכול... אני יודע שאפשר להינות גם בחיים החילונים והכל אבל בישיבות שעברתי בהם במהלך החיים הצלחתי בהם לשנות את דפוסי ההתנהגות שלי ואם אני בן אדם שלא הולך למסיבות ולא שתה ולא מעשן אז לצערנו זה ״שיא״ ההנאה בחיים החילונית, ובאמת יש סטיגמות בחיים החילונים האלה שגם אם אני יעזוב אם חיי התורה הם יישארו בי לנצח כי אלה דברים שהצלחתי להחדיר בתוכי ואני לא רואה את עצמי מתנהג אחרת ממה שהתנהגתי עד היום.

כעת אני תקוע בין הפטיש לסדן ואיני מודע לעצי ולמעשי, אני כותב מכתב זה מתוך תחושת תסכול ייאוש מוחלט ועצבות גמורה ומקווה שיש עוד אנשים בפורום הזהצשלאצנבהלים ממכתבים ארוכים ויכולים לעזור לי למצוא את דרכי בחיי בעולם הזה מכיוון שאתם עברתם את אותו תהליך שאני מתכוון לעבור. שוב תודה על הזמן שהקדשתם בשבילי.