איך זה שאף פעם לא כלום לא קורה?

היי,אני לירון בת 23.אף פעם לא היה לי חבר,או כל קשר כלשהוא.הפעם הראשונה שלי הייתה לפני שנה בטיול אחרי צבא כשהייתי קצת שיכורה וזו גם הייתה הפעם הראשונה שהתנשקתי (מראש הבחור אמר לי שהוא לא מחפש משהו רציני ואני הייתי מוכנה לנסות ולא מתחרטת על כך).הוא הגבר היחיד שהיה לי עד היום.חשוב לי לציין שאני חברותית מאד,נראית טוב.מתאמנת על בסיס קבוע ומטופחת.מקבלת הרבה מחמאות מהסביבה על המראה החיצוני.בעבר הייתי יותר ביישנית ליד גברים כיום אני מרגישה איתם די בנוח,יש לי המון ידידים בנים כך שאין לי בעיה ליצור איתם אינטרקציה ולא בעיה חברתית.אני כן מרגישה שאוהבים אותי ומתחברים אלי במסגרות שאני נמצאת בהן ואני מוקפת בחברים.במשך השנים הייתי באותן מסגרות בדיוק כמו כולם בין אם זה בסיס סגור או טיול ארוך אחרי צבא ועכשיו באוניברסיטה.היו כל מני בנים שכן עניינו אותי במהלך השנים אבל לא תמיד הרגשתי שהצד השני מעוניין או שפשוט הפסיקו להביע עניין אחרי זמן מסויים.אני לא חושבת שבנים הם אלה שצריכים לרדוף אחרי בנות ואין לי בעיה לעשות צעד אבל הרבה פעמים אני מרגישה שבתור בחורה אני יותר צריכה לחכות ולעצור את עצמי כי לגבר שמתחיל עם בחורה יש את הפרוויליגיה להיות יותר ישיר לעומת אישה(מבחינת להציע לצאת וכו)ואני יותר צריכה לבדוק ולגשש האם הוא בקטע.אני מאמינה שכשגבר מעוניין במשהיא הוא כן יעשה צעד במידה ואני כן נחמדה וזורמת בשיחות .וכמובן לא רוצה להביך את עצמי במיוחד אם זה בלימודים ששם אני יותר מפחדת מדחייה כי מכירים אותי.לפעמים יש בנים שיש דיבור טוב איתם ואני יכולה להרגיש שהם רוצים עד שכבר לא ... ואז אני מתאכזבת .עוד מעט מסיימת שנה א וכרגיל....שום דבר פשוט לא קורה.ניסיתי אפליקציות לתקופה מאד קצרה ולא אהבתי בכלל.לא יכולתי להרגיש את החיבור עם בן אדם דרך הפלאפון וזה הרגיש לי מאולץ ומזויף.כאילו אני בראיון עבודה.מה שמוציא את כל הכיף וההנאה,אותן שיחות שחוזרות על עצמו שוב ושוב בלי שום ריגוש...מתחילים איתי לפעמים ולרוב אני פשוט נלחצת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.יותר קל לי לעבור מידידות לפן הרומנטי,שזה משהו שאני כבר מכירה .ואם אני מעוניינת באחד הידידים מעבר אז אני מוצאת את עצמי מחכה שיעשה משהו וזה פשוט לא קורה.אני באמת מנסה להיות מי שאני ומסתכלת על חברות שלי (שהרבה יותר ביישניות ממני אגב והרבה פחות חברותיות ) וכולן בזוגיות של שנים ורק לי זה לא הולך...כמובן שהנושא מאד מתסכל אותי במיוחד שרוב הסביבה הקרובה שלי בקשרים רציניים וכבר גרים עם בני ובנות זוג ואני רחוקה משם שנות אור.הפחד הכי גדול שלי זה לסיים את התואר שעוד לא חוויתי כלום בפן הרומנטי ואז לא יהיה לי גם מאיפה להכיר.איך מקדמים עניינים?מה אתם ממליצים לי לעשות?מרגיש לי שאני יושבת בחיבוק ידיים ומחכה לאביר על הסוס.תודה למי שקרא עד פה!