אחרי 8 שנים שאבי מתמודד עם מחלת הסרטן, אתמול הוא נפטר בבית החולים
כבר 4 חודשים שאני רגיל ללכת אליו מדי יום ולבקר אותו, לדבר איתו, להעביר איתו את הזמן, ופתאום, מגיע לבית חולים בבוקר... וכלום... גיליתי מהרופאה שזה קרה כמה דק' לפני שהגעתי... שאני הראשון שיודע... שאפילו אמא עוד לא יודעת.
אבא שלי היה הדמות החשובה לי בחיים, הוא עדיין... עדיין הדמות החשובה לי בחיים. מי שבאמת גידל אותי, מי שהיה שם בשבילי בזמן שאימי הייתה בעבודה כל היום, מי שהציל אותי בחרם בבית הספר ביסודי, מי שהשקיע בי בבילויים בסופי השבוע, מי שלימד אותי ערכים, חיים, מי שלמדתי ממנו מהי הישרדות אמיתית.
אבל כנראה שגם להישרדות יש גבול מסויים... כי כמה אפשר לשרוד? כמה אפשר לחיות? 8 שנים... 8 שנים הוא התמודד עם מחלת הסרטן... ופתאום בלי שום הכנה מראש, בבוקר אחד הוא נעלם מהחיים שלי...
אני מרגיש חור בלב, חור בחיים.... חור שאף אחד לא יוכל למלא.
בשביל מה בכלל לחיות? בשביל מה בכלל להשקיע בחיים?
בן אדם בונה לעצמו תוכניות, ופתאום מחלות? פתאום מוות?
אני באמת שואל, בשביל מה בכלל לחיות?
ולא, אל תדאגו, אני לא אפגע בעצמי, אני לא אתאבד...
כ"כ רע לי בלב. רע לי בנשמה.
הייתי עושה עכשיו הכל בשביל עוד כמה דקות עם אבא... להגיד דברים שלא הספקתי לומר לו
:(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025