איך להמשיך הלאה אחרי שברון לב?

הסיפור שלי די מורכב... אז אשתדל לכתוב הכל בקצרה ובצורה מסודרת כדי שתבינו את הסיטואציה.

אני הומו, בן 25, הייתי ב2 מערכות יחסים רציניות בחיי. הקשר השני היה אהבה גדולה שהרגשתי שמצאתי את האחד שלי, אבל לצערי הוא לא היה כנה איתי מההתחלה לגבי הזמינות שלו לקשר רציני. הוא נתן לי להתאהב בו ואז גיליתי שהוא עובד גם בחו"ל ולכן הוא טס וחוזר כל כמה חודשים. האהבה הייתה גדולה והרגשתי שבאמת טוב לי איתו ולכן היה לי קשה לוותר עליו וגם הוא לא הסכים לוותר עליי, וככה יצא שהמשכנו לדבר עוד ועוד ונפגשנו לעיתים עד שפעם אחת הוא טס ורגע לפני שהיה אמור לחזור לארץ הודיע לי שהוא בתקופה מסובכת ולכן הוא החליט להישאר בחו"ל. הדבר פירק אותי לחתיכות וניסיתי להיפרד ממנו באופן סופי.. לצערי הוא המשיך לדבר איתי והגענו למצב שהיינו רבים בגלל כל המתח וסערת הרגשות בגלל המצב, ובסוף זה אפילו גרם לי להגיע לאישפוז בבית חולים. כן, עד כדי כך המצב היה גרוע.
במקום לתמוך בי ברגעים הקשים הוא חשב בעיקר על עצמו והחליט לחסום אותי ולהתרחק. חשבתי שפתחתי דף חדש ובאמת עברו חודשיים אבל פתאום הוא שלח הודעה וניסה לדבר איתי כאילו לא קרה כלום.
הייתי מאופק וניסיתי להבין מה הוא רוצה..הוא הסביר שהוא חזר לארץ והוא כבר לא יהיה בחו"ל, והוא רצה לדעת מה שלומי אחרי כל מה שקרה.
הנחתי שהוא רוצה לחזור להיות ביחד אז המשכתי לדבר איתו במשך כמה ימים והוא הציע שניפגש.. כמובן שזה החזיר אותי אחורה והפצעים נפתחו מחדש.. ואז החלטתי לשאול אותו בצורה רצינית מה הכוונות שלו. הוא הבהיר לי שהוא רק רוצה להיות ידידים ולהישאר בקשר טוב.
בשלב הזה רתחתי והייתי כלכך פגוע שאני פשוט יצאתי עליו ב120.. אמרתי לו איך שהוא פגע בי, איך שהייתי צריך אותו בתקופה הכי קשה והוא החליט לברוח, וכמה שזה דפוק שהוא חוזר לדבר איתי בשביל להיות ידידים אחרי כל מה שקרה בינינו.
הוא לא ממש הבין מה הוא עשה לא בסדר אבל הבטיח לא ליצור קשר לעולם וככה נותקו היחסים בפעם המליון וכנראה באופן סופי.

אם קראתם עד כאן אז קודם כל תודה.. ואני מתנצל אם לא הייתי עיקבי וברור.. אבל אני מניח שהבנתם פחות או יותר מה היה ובשורה התחתונה זה כנראה באמת לא נועד להיות ועדיף לי בלעדיו. כל החברים אמרו לי את זה ועדיין אומרים אבל אני לא יכול להתנתק מהתחושה שפשוט רע לי. אני מרגיש שהתאהבתי במישהו והוא ניצל אותי ואני בספק אם אי פעם אמצא מישהו נורמלי. זה באמת עירער אותי.

אני מניח שזה יותר פריקה..אבל אם יש לעוד מישהו חוויה דומה של שברון לב רציני והצלחתם להשתקם מזה אז אני אשמח לעזרתכם..