הילדים בכיתה מקללים אותי והורסים לי את החיים, איך להמשיך?

זה מקרה שקרה לי לפני שנתיים ועכשיו הבנים בכיתה צוחקים עלי,יורדים עלי,וגם מקללים אותי וקוראים לי זונה( סליחה על הבוטות).בעצם מה שקרה זה שהיה לי סוג של 3 חברים ברצף... מבחינתי זה לא היה 3 חברים אלה היו 2 ידידים ממש טובים ואחד שהייתי קצת מאוהבת בו. אחד שהכרתי בגיל 3 ואנחנו ידידים/חברים ממש ממש טובים בלי רומנטיקה וכאלה היינו כל כך הרבה ביחד שבכיתה א חשבו שאנחנו אחים, אני אקרא לו פה ילד 3. השני זה היה ילד שהכרתי בבית ספר בערבים כשהייתי קטנה בגיל 4-5 ובו הייתי קצת מאוהבת.הוא לא לומד איתי בבית ספר.נקרא לו ילד 5. והשלישי שהיה חבר שלי פעמיים.לא אהבתי אותו.זה היה בכיתה ד-ה בגיל 11 אז אני אקרא לו ילד 11. אז ככה אני אתחיל בילד 3 אני והוא זה אחים בנפש באמת אני יכולה לספר לו הכל.רק שעכשיו כבר פחות,הוא הציע לי חברות והסכמתי... באותו זמן לא ידעתי מה זה אהבה לא הרגשתי אהבה.אז הסכמתי,לא היה לי משנה אם אנחנו מתחת לכותרת חברים ברומנטיקה או חברים - ידידים הכי טובים- למרות שעכשיו זה כן משנה כי הבנתי מה זה אהבה.
ילד 5 - למדנו בבית ספר בערב ביחד,היינו כל הזמן ביחד בבית ספר הזה הוא היה ממש נחמד, לא היינו ממש תכנית חברים אף פעם לא קבענו את זה, זה פשןט זרם,בכיתה א עזבתי את הבית ספר הזה כי לא אהבתי את המורים החדשים( מסתבר שגם הוא אחר כך) לא שמרנו על קשר, ואז בכיתה ד באמצע החיים אני פוגשת אותו במקדונלדס, זה היה מדהים ומאז אנחנו התחלנו לדבר וממש אחלה אבל הפסקתי אחרי חודשים כי זה לא זרם. ילד 11 התיע לי חברות... אמרתי לו שיש לי חבר ( ילד 5) הוא אמר סבבה כי גם לי יש ( הוא חשב שזה חבר ידידים אני זרמתי איתו כי הבנתי שזה לא מפריעה לו וגם לי זה לא מפריע שיש לו חברה ידידה.. לא אהבתי אותו... באותו זמן אני לא הייתי ילדה מקובלת ואפשר להגיד שגם קצת מנודה הייתי ודיברתי רק עם ילד 3 בכיתה וגם אחרי הלימודים. אני הייתי צריכה שמישהוא מהכיתה יכיר אותי.. שאני אבין שאני קיימת... שלכיתה הזאת אכפת ממני... שצריכים אותי בכיתה הזאת... שאני כן שייכת ובקיצור הייתי צריכה צומי... אז הסכמתי לו...מבחינתי הוא היה הידיד אחד הטובים שלי .. ילד 11 ואז נפרדנו... ואז הוא הציע לי שוב ... ואז נפרדנו... ואז ילד 3 נפרד ממני ... קצת בכיתי (עד היום אני לא מבינה למה) ואז היה לי בת מצווה והזמתי את ילד 5 שלא שמרנו עד אז קשר...שנה וחצי לא דיברנו ומכיתה ד לא ראיתי אותו עד הבת מצווה... אבל חיבבתי אותו ודיברנו חודשיים או חצי שנה בטלפון כמעט כל יום...אחרי הבת מצווה לא המשכנו בקשר עם ילד 5 וגם לא ממש אכפת לי...
ןמאז אמרתח שאין מצב שיהיו לי חברים עש כיתה ח או עש שאני אתאהב במישהו ויאהב אותי גם ... ועכשיו כשאני הבנים והבנות בכיתה מתחילים לדבר על זוגות תמיד מעלים אותי ואני תמיד מרגישה מושפלת ומבקשת שלא ידברו על זה ואני מרגישה ממש מפגרת וקצת מטורפת וטיפשה... רק רציתי ששימו קצת לב אלי וזה מה שקרה שכל פעם צוחקים עלי ויורדים עלי ואז פעם מישהו אמר: "וואי יצאת ממש זונה עם ה3 חברים שלך" וכולם הסכימו איתו.. המשפט הזה הרס לי את החיים .. החיים החברתיים והזוגיים... כל פעם אני נזכרת במשפט הזה והוא רודף אותי כבר שנה שלמה.. לא מצליחה לשכוו ואני מפחדת שגם בתיכון הכיתה שלי תספר לכולם וכולם יצחקו עלי... ניסיתי ךפנות למורות שרני מרגישה לא שייכת לכיתה הזאת ושכולם מעליבים אותי ומקללים קללות קטנות וזה מגיע בככה שכל הזמן אומרים לי שאני חרא של ילדה ושאני חופרת וגם היו אומרים לי שאני מכוערת .. שנה שלמה הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי את מכוערת! כל הזמן בוכה ולא מצליחה להרגיע את עצמי... איך להמשיך עכשיו? מה לעשות? כל הבנים שאני מכירה וגם מחוץ לבית ספר בבתי ספר אחרים הכיתה מספרת על ה3 " חברים " ואז הם לא שמים עלי... מה לעשות?.. אני אובדת עצות... אני חושבת שאתם היחידים שיכולים לעזור לי... איך להמשיך עם הכיתה הזאת?