התעללו בי ממש קשה, מה עכשיו?

אני לא יודעת למה אני רושמת את זה כי אני יודעת שעזרה אני בכל מקרה לא אקבל. אולי אף אחד לא יכנס בכלל לענות. אני עברתי התעללות קשה מאז שהייתי קטנה, אבל אזרתי אומץ ועזבתי את המשפחה המתעללת שלי, אבל עכשיו אני מרגישה שעשיתי טעות. הייתי צריכה להישאר ולסבול. אני מרגישה שאיין לי עתיד כי איין לי כסף והורים שידאגו לי כמו כל ילד נורמלי במדינת ישראל. מאז שהייתי קטנה סבלתי מדיכאונות, כל יום היה יום הישרדות, ועשיתי את הטעות שבה עזבתי את המשפחה שלי ללא כסף. פשוט לא יכולתי לסבול יותר! התחלתי לעבוד במלא עבודות מזדמנות, עדיין עובדת, גרה עם שותפות כרגע, משלמת על הכול לבד ובכל זאת לא מסיימת את החודש! גם לצערי נולדתי עם מצב בריאותי רעוע, ככה שנורא קשה לי לעבוד ויוצא שיש לי מלא ימי מחלה שאני צריכה לקחת ואני צריכה לשלם מלא על תרופות. אני מרגישה ממש שונה מכל החברים שלי, ההורים שלהם משלמים להם על הכול. הם לא יודעים מה זה לחיות בלי אוכל, אפילו מזגן ומים חמים. הם מקבלים פלאפונים חדשים, מותגים, הולכים למסעדות, נהנים מהחיים. ההורים שילמו להם על הרישיון, אולי לא והם עובדים לבד לזה אבל עדיין לא צריכים לשלם על הפלאפון, אינטרנט, אוכל בבית, שכר דירה, קופת חולים ככה שלשלם על רישיון זה לא בעיה כשאיין לך הוצאות משמעותיות כמו שכר דירה ואני יכולה רק לחלום על זה. הם יכולים ללכת לצבא ושירות לאומי בשקט כי הם לא צריכים לדאוג לשלם על דברים בסיסיים. אני לא יכולתי ללכת לצבא כי איין לי כסף לזה. אני יודעת שיש בית החייל וכדומה ואפשר לחיות בבסיס, אבל עם כל הכבוד אי אפשר לחיות ממשכורת של 800 שקל בחודש. גם בריאותית לא יכולה. ההורים משלמים להם על הפלאפון, אוניברסיטה... מה לא? אני מרגישה שונה ושבורה. איין לי את כל זה. איין לי אייך להתקדם בחיים כי איין לי כסף. נמאס לי לעבוד שעות על גבי שעות ביום. למה המדינה לא דואגת לצעירים כמוני? זה אשמתי שהתעללו בי? זה אשמתי שאיין לי הורים? כל הקטע זה שהמשפחה שלי ממש ענייה, כמו שרשמתי מקודם לא היה מעולם דברים בסיסיים כמו מזגן, חימום, מים חמים בקושי וגם לפעמים אוכל. זה הרגיש כאילו אני חיה בחוץ עם החורף והקיץ כי הם גרים גם בדירה ממש ישנה בבית מתפרק, ג'וקים ועובש בכל מקום. היה קשה לנשום. בגדים היה לי רק מהפח שאנשים זרקו. מה זה פדים, טמפונים ונייר טואלט? גם את זה לא היה לפעמים. מה זה קוסמטיקאית ופדי מני וספר? מה זה בת מצווה? מה זה ימי הולדת? מה זה אבוש אמוש? אבל לא הייתי צריכה לפחות לדאוג לגבי שכר דירה, חשבונות ודברים בסיסיים כאלה שאני דואגת לגביהם עכשיו. יש כל כך הרבה הוצאות שלא לקחתי בחשבון. לחיות בישראל זה יקר ממש, ואני אפילו לא גרה בעיר יקרה. זה ממש מעצבן אותי, מכעיס, ילדים בגילי לא יודעים מה זה בכלל מסים ואיזה יש, אייך לשלם על הפלאפון שלהם בעצמם, דברים בסיסיים. הם טסים לטיול בחו"ל. אני מרגישה תקועה... וממש עייפה. איין לי כוח ללכת יותר לעבודה! אני רוצה חדר משלי שאני יכולה לקרוא לו בית, להתבטל כל היום ולישון כמו ילדה מפונקת כי יש לי הורים עם כסף! אבל אני לא יכולה, אני לא יכולה אפילו לנוח כי אני צריכה לשרוד. לשלם שכר דירה. חשבונות. אוכל, מים, דברים בסיסיים לעצמי. נמאס. למה איין עזרה?? כסף זה הבעיה העיקרית שלי כרגע. אני מתחילה לשנוא את כל הילדים שאני מכירה כי אני ממש מקנאת בהם, יש להם רשת ביטחון שזה ההורים שלהם, שבמקרה הכי גרוע ידאגו להם כלכלית. זה גם סוג של מוטיבציה בשבילי. לדעת שיש מישהו שידאג לך גם אם הכול ילך רע. לי איין. אייך אני מתקדמת מפה בחיים? אני עייפה נפשית ופיזית. אני רוצה לקחת כמה חודשים לנוח כמו כל ילד נורמלי שאני מכירה שפשוט חי על חשבון ההורים שלו ומבזבז את זמנו בפורטנייט ויוטיוב. מנסה למצוא עבודה, לומד לפסיכומטרי, עובד פה ושם בעבודות מזדמנות, מבלה עם החברים... זה נשמע לי כמו חלום. אפילו משלמים להם על הפסיכולוג. איין לי זמן אפילו לחשוב על מה אני אוהבת, רוצה לעשות בחיים, בילויים.. אפילו טיפוח עצמי. אני שונאת כל ילד עם הורים נורמליים וכסף במדינת ישראל. אפילו בלי כסף, רק הורים. אל תגידו לי ללכת לרווחה. אני בת 20. הם יביאו לי כסף? אם לא אז אני לא רוצה. כסף זה הכול בחיים כשאתה עני.