הורים חונקים, איך אפשר לחיות ככה ?

היי קוראים לי נופר ואני בת 14 וחצי ההורים שלי לא נותנים לי לצאת עד שעות מאוחרות ולא משחררים אותי הם פשוט רק רוצים שאני אשב בבית ואלמד אני מבינה שהם רוצים שהיה לי עתיד טוב ואני מבינה שהם דואגים לי ממש ואני מודה על זה שיש מישהו שדואג לי ככה אבל אני לא רוצה להפסיד את הילדות שלי את החוויות שאני רוצה לצבור עם אנשים מסוימים ...
פיספתי כל כך הרבה דברים בגלל שמבחינתם אני עדיין קטנה וזה כואב , כשעברתי לבית ספר חדש בכיתה ז' היו מלא בת מצוות ובר מצוות וההורים שלי לא הסכימו לי ללכת כי הכרתי את הילדים מהכיתה רק שבוע וזה קצת זמן וככה זה היה עד סוף שנה שנגמרו כל הבת/בר מצוות פספסתי כל כך הרבה חוויות שאני בטוחה שאני אזכור אותם תמיד... ותמיד שיקרתי לחברות שאני לא יכולה כי אני מחוץ לעיר או שאני חולה וככה גם בעצמאות שתיכננו לצאת אבל לא נתנו לי כי תיכננו לחזור ב2 או ב4..
ואני לומדת בבית ספר הכי טוב בעיר שלי יש לי ציונים טובים אני עוזרת בבית אני עושה כל כך הרבה דברים שהם סומכים עלי שמבחינתם בזה אני ילדה גדולה אבל כשמדובר בהנאה שלי לא זה לא בסדר די אני לא יכולה פעם אחת הם פשוט לא נתנו לי ללכת ליום הולדת של חברה הכי טובה שלי ואני בכיתי את חיי בלילה כל כך לא רציתי לאכזב אותה וכל כך התביישתי שאני זאתי שאירגנה את היום הולדת וסידרה והשקיעה ואמרה שעה ויום ואני זאתי שפתאום לא באה באמת נשבר לי הלב מבחינת אבא שלי לא צריך חברים לא צריך את זה בכלל שהם סתם הורסים לך את החיים ופשוט ככה אני נכנסת לדיכאון כל פעם וכמה זמן כשקורה דבר כזה ולפעמיים עולה לי המחשבה אולי לברוח מהבית באמת שיבינו שזה באמת כואב לי שלא סתם אני בוכה ויעבור לי אחרי יום ולפני שאת אומרים את פאקינג בת 14 יש לך זמן לדברים האלה לא אז אין השנה הזאתי עברה לי כל כך מהר והרגשתי שפיספסתי כל כך הרבה דברים , הפסדתי כל כך הרבה חוויות ואני לא רוצה פספס עוד ולא משנה כמה אני אסביר להם הם לא יבינו אותי איך אפשר לחיות ככה ? איך ?
להורים שנמצאים פה ואם תקראו את זה אני מבקשת מימכם אל תגרמו לילדים שלכם להגיע למצב שהגעתי תציבו גבולות כע אני לא אומרת שלא אבל תנו להם גם את החופש שהם צריכים כי בסופו של דבר ככול שחונקים וחונקים אתם עוד תגרמו לילד שלכם לנזק.