אבא שלי תומך בגיוס של אחותי אבל אומר שאם אתגייס הוא לא יתמוך בי בכלום, מה לעשות?

שלום לכולם. אני בת שירות לאומי באחת מקופות החולים בארץ לשנתיים הקרובות בתקן בית (שזה לעבוד 8 שעות ביום וללכת הביתה-40 שעות בשבוע סך הכל). לא טוב לי בתקן, יש איתי בת שירות אחת ותיקה שבקרוב תסיים שנתיים של שירות ואני אהיה בת השירות היחידה. זה אומר שלא יהיו לי חברות לשירות בכלל כי כולם עובדים בקופה למחייתם ולא בתור שירות. לא מלמדים אותי שום דבר, רק נותנים לי לזמן אנשים לבדיקות. אני כבר צרודה מרוב שיחות וזה ממש מתיש, ולאחראית לא אכפת והיא אמרה שאין מה לתת לי חוץ מטלפונים.
תאמינו לי שאם תשבו במשרד סגור ותדברו בטלפון 8 שעות ביום עם עשרות/מאות אנשים ותגידו את אותו משפט כל שיחה אתם תשתגעו מתישהו. היתרון היחיד זה שהשירות שלי קרוב לבית - 10 דקות הליכה.
אחותי בניגוד אליי, בחרה מההתחלה להתגייס, ואבא שלי היה שותף לכל התהליך שלה: לקח אותה ללשכת הגיוס כשזימנו אותה לצו ראשון/יום המא"ה וכו'. הוא גם היה שותף מלא לתהליך שלי להוצאת פטור דת וכו'. הוא לא מתנגד לשירות שלה בטענה שהיא קשוחה ואני עדינה מאוד והוא מפחד שאני אשבר בצבא (וזה פחד שהוא מובן לי ואולי גם נכון, כי היו לי 2 תקופות של דיכאונות קשים בעבר של 3 שנים ושנה ואולי יורידו לי הרבה פרופיל על כל הבעיות שהיו לי). אני יודעת שבצבא לכולם קשה ואם קשה צריך להתמודד ושאלה החיים שלי, אני פשוט מפחדת לאבד אותו כי הוא האדם הכי קרוב שיש לי בחיים (אני לא הייתי מקובלת בתיכון וגם עכשיו אחרי התיכון לאף אחד לא אכפת ממני ואין לי חבר או חברות ואף אחד בעולם שאוהב אותי חוץ ממנו ומאמא שלי ומהבת שירות שאיתי), וגם יש לי פחד להתמודד עם הכל לבד כי אמא שלי תומכת אם אבחר בגיוס לצבא אבל היא לא תסיע אותי למקומות רחוקים וכו' כי היא חלתה בעבר בסרטן והיא חלשה (אין לי רישיון עדיין)... ויש עוד בעיות - שאני גם מפחדת על עצמי מבחינה דתית ושהצבא ישים אותי במקום רחוק מהבית ואז לא אוכל לעבוד כי המצב הכלכלי בבית על הפנים ובשירות לאומי אני כן הגשתי טופס ואני כן עובדת.
מה הייתם עושים? נשארים בשירות לאומי (אולי עוברים לתקן אחר) או מתגייסים למרות הפחד? יש כאן בנות שעשו שירות לאומי והתגייסו ויכולות לספר לי על זה? ולחיילות הדתיות, איך השהות שלכן בצבא?