רוצה לעבור לגור עם החבר, מפחדת מההשלכות

היי לכולם (:
כן אני יודעת שאני צעירה והכול, אבל המצב בבית שלי לא משהו- המשפחה שלי מאוד מעורערת, אמא שלי מכורה לכדורים והיא מעורערת נפשית בגלל זה-נוסף לאפילפסיה ובעיות גב שמונעות ממנה לעבוד. אבא שלי גם כן לא עובד כבר שנתיים למרות שהוא צעיר יחסית אבל היום בן אדם בן 43 נחשב לזקן בשוק העבודה-והרי מי ירצה להעסיק אדם זקן עם משפחה?
אנחנו חיים על קצבת הנכות של אמא שלי שמסתכמת ב-2300 ש"ח לחודש לשישה נפשות סך הכול.
המצב הזה מערער את המשפחה שלי, ומערער את ההורים שלי עד לכדי מצב של מכות וקללות (נמשך קרוב לשבע שמונה שנים וזה רק נעשה גרוע יותר עם הזמן), לא פעם חטפתי קופסת שימורים בראש או נעל עקב מאמא שלי.
עכשיו אחרי כל היללות שלי על מה שקורה...ההורים שלי מתכננים לעבור דירה, עברנו לפני שנתיים וחצי לבית הנוכחי שלנו אבל בזמנו אבא שלי עבד והרוויח כעשר אלף לחודש וזה החזיק אותנו יחסית. לאבא שלי נמאס מהעיר שבה אנו גרים והחליט שהוא עובר לקיבוץ בצפון, הם בתהליכים למציאת בית שם ובמידה והם יקבלו תשובה שלילית, הם יחפשו קיבוץ אחר לעבור אליו בכדי ששתי אחיותי הקטנות יקבלו חינוך שונה ממה שמקבלים בעיר.
יש לי חבר כבר קרוב לשנתיים, אנחנו מאוד רציניים ואמרנו שכשנגדל קצת יותר כבר נמסד את הקשר כמו שצריך ובנתיים נהנה מהזמן ביחד. ואז אבא שלי הודיע על זה שהוא רוצה לעבור דירה לצפון, וזה הרס את שנינו. אני אמורה להתגייס רק במרץ שנה הבאה (כנראה, צה"ל משנה לי תאריך גיוס כל שני וחמישי), ועם האמביציה של אבא שלי, יש לי הרגשה שעד סוף השנה הזו המשפחה שלי תעבור דירה-ואני לא רוצה לעזוב, בעיקר לא לצפון (מרחק של כארבע שעות נסיעה מהעיר בה אני גרה)
חבר שלי ואני כבר דיברנו מזמן על זה שאנחנו רוצים לגור ביחד בעתיד, ועכשיו פתאום יש לנו את ההזדמנות הזו (נוסף לסוג של חוסר ברירה-אני לא רוצה לעזוב את העיר בה גדלתי בעיקר כשאני רגע לפני פתיחת חלק חדש בחיים).
חשבתי לחפש דירה להשכרה, לקרוע (סליחה על הביטוי) את התחת בעבודה בזמן שאני בחופש לפני הגיוס, לשלם שכר דירה נורמלי יחסית ולקוות שיתנו לי ת"שים וכך אוכל להשתחרר יומיות. אני לא רוצה לעשות את זה לבד וחבר שלי מיד הציע את עצמו (שכן המצב שלו בבית גם הוא לא משהו)-שנתחלק חצי חצי בשכר דירה וככה נוכל לחיות קצת יותר טוב.
אני מאוד רוצה את ההזדמנות הזו, אבל כשאני חושבת על זה-אני בת 18 הוא בן 19, מה אנחנו כבר יודעים על החיים או על לגור ביחד? מי אמר שאנחנו באמת נצליח להחזיק את עצמנו מעל למים? אני יודעת שכשאתגייס אני לא אגור בבית-אולי בבית החייל או בדירה שכורה-אבל עד אז...מי אמר שאני אצליח לשרוד את זה?
מה לעשות?