קשה לי עם העולם הזה, מה לעשות?

היי לכולם
אני לא יודעת אם אני כותבת את זה בשביל לקבל איזןשהי עצה או תובנה כלשהי פשוט רוצה לפרוק
אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ כל רגע
קשה לי עם העולם הזה עם האנשים
מרגישה שהכל גדול עליי הבעיות בחיים העולם הזה
מרגישה לא טוב עם עצמי לא אוהבת את האופי שלי
אנשים מצפים שאבוא לקראתם גם המשפחה שלי שאקשיב לבעיות שלהם שאעזור להם אם זה פיזית כספית או נפשית ואין לי את הכוחות אין לי את הכוחות להתמודד איתם ועם עצמי אפילו את החיים שלי אני לא מצליחה לסדר אני רק הולכת ושוקעת בתוך הבוץ של עצמי
מכניסה את עצמי לחובות יותר ויותר כרגע גם לא עובדת מרשה לעצמי להזמין דברים מינימום אני הבת של רוטשילד כשבעצם אני בחובות מטורפים בבנק לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים אני מנסה מנסה אבל אני מרגישה שעם כמה שהאנשים סביבי אוהבים אותי הם לא מרימים אותי
אני לא בנאדם רע אבל התקופה האחרונה נהייתי חסרת סבלנות לא יכולה יותר לשמוע צרות ותלונות של אנשים זה מוציא אותי מדעתי אפילו אם אלה בעיות קטנות, בראש שלי אני הופכת אותם לעצומות הן נאספות לערימה שאני יצרתי
והעניין הוא שאני לוקחת את זה כלכך קשה אני מתכוונת אם זו צרה של משפחה או מישהו שאני אוהבת זה כאילו אני מתמודדת עם זה כאילו זו צרה שלי לא מצליחה להסתכל על זה מבחוץ אני גם לא אוהבת לראות את מי שאני אוהבת סובל וזה מעצבן אותי למה אני לוקחת כל דבר קשה גם אם לא קשור אליי ישירות
אני כבר תקופה ארוכה בדאון לפעמים אני נמצאת במישור כזה עם הרגשות שלי ושוב בדאון הרבה דאון זו תקופה מאוד קשה בשבילי השתחררתי לפני 3 שנים ואני מרגישה אבודה לא מוצאת את עצמי אין לי את הכוחות לעשות את זה אין לי את הכוחות להתקדם בחיים האלה להגיע להצלחה כלשהי ובכלל אין לי כוח לחיות חח נשמע מצחיק אבל זה המצב כרגע
כשאני חושבת על כל המלחמות שאני צריכה לעשות בעתיד כדי להגיע למקום טוב
לנסות לשרוד בעולם שכבר ממזמן הפך לעוין האנשים הרעים שבהם אתקל
כל דבר בחיים זו מלחמה, מלחמה נפשית פיזית וכלכלית.
אני לא חושבת שהעולם הזה והחיים האלה מתאימים לי ויש שיגידו שאני חלשה ושנכון לכולם יש בעיות וצרות אבל מתמודדים וממשיכים הלאה אבל די אין לי כוח לא רוצה יותר
מבחינתי להיעלם מפה למחרת להיות לא קיימת
הלוואי והייתה דרך קלה לעשות את זה או מין כדור קסם לפעמים אני חושבת לעשות משהו לעצמי אבל אני פחדנית אני מפחדת לפגוע בעצמי ולעשות משהו כזה לעצמי ,אבל אני כלכך רוצה לברוח לברוח מפה ומעצמי אם רק יכולתי לפחות לתת הפסקה לנפש שלי זה היה עוזר
מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ לפעמים זו התחושה שאני מרגישה.
ברור שאם היה קיים דבר כזה הדבר היחיד שאולי היה מונע ממני זו המשפחה ובעיקר אימא שלי לא הייתי רוצה לגרום לה לכזה צער בגילה המופלג היא סבלה מספיק.
בכל מקרה אין פואנטה ואין שאלה אני פשוט רציתי לשתף מי שמזדהה מוזמן לכתוב דבר או שניים וגם מי שלא רק אל תהיו אכזריים
תודה למתייחסים