למה אנשים מזלזלים בנמוכים? מה הקטע שלכם?

אולי זה רק תחושה, אבל אני כבר שנים צריך להוכיח את עצמי יותר מאנשים גבוהים בסיטואציות זהות.
נעזוב את תקופת הצבא/תיכון שבה אנשים גובהים חושבו שזה מצחיק לשפר את הביטחון העצמי הירוד שלהם על ידי זה שהם מראים שהם חזקים על מישהו שהוא חצי מהגודל שלהם. ילדים זה ילדים.

אני מדבר על תקופה בוגרת ועבודה. כשאדם גבוהה נמצא בחדר, אז כולם מסתכלים עליו. כשהוא מדבר גם אם זה שטויות, אז איכשהו למילים שלו יש יותר משקל. נוכחות פיזית איכשהו נותנת לו פריבילגיה שהוא לא באמת השיג.

למה אני אומר את כל זה? כי אני עובד מסור, עם ניסיון ועם הראש. ובישיבות אני צריך סוג של "לקפוץ" בשביל שישמעו מה יש לי להגיד ולקטוע אחרים. הנוכחות שלי קטנה וכולם מזניחים אותה וסוג של מזלזלים בה. כי אדם שמנמוך זה משהו "חמוד ומצחיק" שלמילים שלו יש משקל נמוך. ואז כל פעם אני צריך להוכיח את עצמי מחדש.
לאחרונה הגיע אלינו איזה אחד, לא אכתוב מה אני חושב על רמת העבודה שלו והתחיל "לנהל" בלי שהוא התבקש. ואז נתקל בי וניסה גם להחליט בשבילי מה לעשות. אמרתי לו תודה רבה ושהוא יכול לחזור לשולחן שלו כי שיש לו עצמו עבודה לעשות. הוא היה קצת בשוק כי גם אמרתי לו לשלוח לי דו"ח בסוף ושאלתי כמה זמן יקח לו לסיים (הוא לא חייב כי עקרונית אני לא הבוס שלו).
וזה לא מקרה בודד, זה רק המקרה האחרון! אני התחלתי להתנהג כמו כלב בולדוג בעקבות זה שקבוע מזלזלים בי, קבוע מנסים אותי וקבוע "שוכחים" ממני. אז בשנים האחרונות למדתי שבניגוד לגבוהים שקיבלו הכרה בלי מאמץ, אני צריך תמיד להוכיח את עצמי.
אבל סוג של "לימדתי" אותם. בישיבות הסגל האחרונים, כשהמכ"ל שם לב שאני יושב בשקט, הוא תמיד פונה אלי ישירות ושואל מה דעתי. שני החבר'ה שעובדים על הפרויקט שלי יודעים מי אני ומה אני מצפה מהם.

אולי הגובה שלי הוא לא הבעיה, אלא משהו אחר? שימו לב כמה אנשים מדברים על גובה של פוליטיקאים, כאילו שזה באמת אישיו. אז נראה לי שגם כאן אותו הסיפור.
אני תמיד הרגשתי שאם מישהו מסתכל עליך מלמעלה, אז הוא סוג של מרגיש התנשאות ויתרון. אדם נמוך נחשב למשהו "מצחיק", "חמוד", "חלש", עם השפעה מועטה. ואני להיפך, כבר שנים מתברג לעט לעט לדרג הניהולי וצריך להתנהג כמו איזה סוציופת לפעמים בשביל שיספיקו לזלזל במטר שישים שלי.
אז אני שואל: מה הקטע? למה הזלזול?