לא
שלום לכולם. אף פעם לא הייתי מקובלת. ניסיתי לשמור על קשר עם אנשים אבל זה אף פעם לא הצליח. כולם מעדיפים אנשים אחרים שהם לא אני... היחיד שמתקשר זה אבא שלי (ההורים גרושים) שואל מה אני עושה ואני אומרת כלום.
תמיד כשהלכתי לים או לקניון זה היה לבד ואמרתי להורים שאני עם חברות...
אני עובדת פעם בשבוע כי אין לי כוחות לתפקד בעבודה אבל אני צריכה להרוויח כסף ולדאוג לעצמי גם אם זה רק משמרת אחת...
עוד משהו שעצוב לי זה שסיימתי תיכון והייתה לי מורה שאהבה אותי למרות שהייתי בסך הכל 4 שנים בדיכאון והיו התקפי בכי קיצוניים (3 שנים רצוף ואחרי שנה הייתי עוד שנה בדיכאון). הפסיכולוגיות לא עזרו אז זה לא פתרון בשבילי...
עכשיו כשסיימתי תיכון קשה לי כי אף אחד לא אוהב אותי כבר (אפילו ההורים שלי חשבו שאני משוגעת כי הייתי בדיכאון ככה שחוץ מהמורה הזאת אף אחד לא היה לצידי)...
וגם הייתי בתקן של שירות לאומי בקופת חולים ויצאתי ממנו כי לא הרגשתי משמעותית ואני מחפשת תקן אחר כי כל היום הייתי בטלפונים ומטופלים לא מעריכים כלום כל היום צועקים מתלוננים על הצוות ויאללה נמאס כבר תגידו תודה שמטפלים בכם (אם יש כאן בני/בנות שירות אשמח לשמוע על תקן משמעותי♡).
גם אם לא אצליח למצוא תקן משמעותי מספיק בשירות לאומי אף אחד לא מאמין שאתגייס. אבא שלי תומך באחותי 100% בקטע של הצבא: הלך איתה לרופא להביא לה גימלים, קנה לה ציוד לטירונות במאות שקלים, קם מוקדם בחמש כל יום לקחת אותה לרכבת וכאלה.
איתי כלום. רק מאיים שאם אני אתגייס הוא מחוץ לתחום (אין לי רישיון ואוטו כי אין לי מוטיבציה ללמוד ואם הוא לא ירצה לקחת אותי לרכבת אין לי שום דרך להגיע לשם). ואת האמת זה הכי כואב לי, כי הוא אמור לתמוך בי לא משנה מה, ולא רק מתי שאני מקשיבה לו. האם הצבא זה באמת קשה ברמת הגיהינום?
בנוסף יש לי יומולדת בקרוב, אבל אני יודעת שאני אהיה עצובה שאמא שלי תקנה עוגה ובלונים, אז אני אשחק אותה מאושרת ואזייף חיוך.
איך להוסיף משמעות לחיים שלי? תודה לכם אנשים טובים.
**בבקשה לא להעלות לפייסבוק**
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025