"נפרדה" ממני בלי סיבה ובאכזריות, קשה לי לראות אותה ועכשיו נשארה לבד... לעזור לה?

היי לכולם,
אני כרגע נמצא בדילמה מסובכת מאוד, ואולי הכי קריטית שהייתה לי אי פעם. אומנם מה שאבחר לא ישנה עבורי משמעותית, אך אני יודע שחברה טובה שלי לשעבר (לא בת זוג, זה מורכב קצת...) עלולה לסבול ממש ולהשאר לבד לגמרי במידה ואחליט לא לעזור לה...
מצטער אם זה יהיה קצת ארוך, אני חושב שכדי להסביר כמה הדילמה מורכבת צריך לתת קצת רקע...

הכרנו בשנה שעברה כשעלינו לתיכון ונעשינו חברים ממש טובים (שוב, לא בני זוג... שנינו לא אנשים שמתעניינים בנושא...). עשינו עבודות ביחד, דיברנו כמעט כל הפסקה ביחד רק שנינו והיו לנו המון תחביבים ותחומי עניין משותפים. לדעתי, אני מכיר אותה יותר טוב משאני מכיר את רוב החברים האחרים שלי (גם כאלה שאני מכיר שנים)...
בקיצור, הייתה שנה מדהימה של קשר ביננו. ואז התחילה כיתה י'א...

כבר מתחילת השנה הרגשתי שהיא מנסה להתעלם ממני ולא היה לי כל כך למה... לקח לי המון זמן להסיק את זה, כי היא לא התעלמה/התרחקה ממני בצורה מהותית, וגם לא עשיתי שום דבר שעלול להתפרש כפגיעה או העלבה כלפיה. שיערתי שאולי משהו אחר עובר עליה וניסיתי לשאול קצת, אולם כל הזמן נבלמתי... חשוב לציין שאם היא הייתה רוצה לשתף משהו רציני היא הייתה משתפת אותי, מאחר ואין לה כל כך חברים אחרים... (גם לי אין כל כך הרבה, אבל לה אין בכלל)

לפני כחודש וחצי הבנתי שהרצון להתרחק ממני מפורש גם ע"י אחרים וזה לא רק אני שחושב ככה, אז שאלתי אותה אם עשיתי משהו ולמה היא מתרחקת ממני בזמן האחרון. באותו רגע שהיא אמרה את התשובה לא נפגעתי מאוד, אבל במבט לאחור הדברים שנאמרו היו ממש מעליבים: היא אמרה שהיא לא רוצה להיות איתי בשום קשר שהוא, "כי היא הרגישה שאני רוצה להיות בקשר יותר ממנה", ושהיא קיוותה שלא נמשיך להיות במחוייבות אישית עוד שעות ביחד כמו בשנה שעברה ודי הסבירה שהיא לא מעוניינת בשום אינטראקציה יותר ושלא הייתה ממש מעוניינת בכל השנה שדיברנו. תוך כדי שהיא אמרה לי את זה, שמתי לב שהיו לה כמה דמעות בעיניים... אז אני מניח שהיא לא הייתה שלמה במאה אחוז עם ניתוק הקשר.
אין ספק שזה העלה בי כמה שאלות שכבר פחדתי לשאול אותה, כמו אם האינטראקציה ביננו נוצרה מהצד שלה במטרה להתחבר אל החברים שלי ואני הייתי "הכלי" שלה. אני חושב שהתשובה לשאלה היא כן, מאחר והיא אמרה שעדיין חשוב לה להשאר בקבוצת החברים שלי, למרות שהיא לא באמת מחוברת אליהם... עם כל העלבון שחשתי ממנה באותו הרגע (אפילו לא עשיתי שום דבר שונה ממה שעשיתי שנה שלמה והיא בכל זאת באה ורוצה "להפרד"...), אמרתי שזה ככל הנראה יתאפשר. זו הייתה טעות...

ככל שעובר הזמן ואני נזכר באמירה הנחרצת שלה כשאני רואה אותה בבית הספר (היינו בשנה שעברה באותה הכיתה והשנה לא - גם בנושא הזה היא די רמזה שהיא שמחה לגלות שהפרידו אותנו בכיתות) לפיה רק בגלל שהקשר ביננו נעשה "טוב מדי" עבורה היא צריכה לנתק אותו לגמרי, אני נעשה עצוב ונוצרת סיטואציה לא נעימה... אני חושב שגם לה לא נעים במיוחד לראות אותי, כי שמתי לב שלפעמים כאשר אני מדבר עם החברים שלי והיא רואה שאני שם, היא מתרחקת, וכל עוד אני לא שם היא מנסה (ולא ממש מצליחה) להצטרף. ואם היא מצטרפת לשיחה כשאני נמצא שם, זה נותן לי תחושה נוראית ואני יוצא ממנה מהר מאוד. לדעתי גם היא חווה אותה סיטואציה, אבל אני לא בטוח.

אתמול ניגשתי אליה ושאלתי אותה אם זה יהיה בסדר מבחינתה שהיא תעזוב לגמרי את "החבורה" שלי, כי כל פעם שאני רואה אותה (הרגש מתעצם כשהיא כבר נכנסת לשיחה) אני נמצא בסערת רגשות, נהיה פגוע, כועס על העולם ורק מחכה שהיא תלך. היא בעצמה לא הייתה בטוחה בתשובה, והיא אמרה שאם היא לא תהיה איתנו היא תשאר לבד (למרות שהיא אף פעם לא הייתה "אחת מאיתנו" ובדרך שהיא יוצרת קשר עם החברים שלי - היא גם לא תצליח להיות בקרוב). יש עוד כמה בנות שהיא מדברת איתן לפעמים, אז שאלתי אותה אם נראה לה שזה אפשרי מבחינתה להתחבר אליהן, והיא אמרה שלא ממש (אני באמת לא מבין את האינטיליגנציה החברתית והרגשית שלה והנסיון להתחבר לשתי קבוצות בו זמנית).
היא אמרה שמכיוון שרוב מי שבחבורה שלי יותר קרוב אלי מאליה, היא תסתדר עם להשאר לבד. לדעתי היא ניסתה לשדר לי שהכל יהיה בסדר מבחינתה, אבל היא שוב הייתה על סף דמעות ואני מבין שהיא לא רוצה "לדכא" אותי יותר ממה שהיא כבר עשתה כשהבהירה לי שניסיתי ליצור איתה קשר (שגם היא יזמה די הרבה) במשך שנה שלמה.
אני מאמין (וגם אמרתי לה את זה) שבמידה והיא תחליט להשתלב בכל השיחות של החבורה שלנו ולא לבוא "פעם ב...", היא תצליח להכנס למעגל החברתי שלי בסופו של דבר, כי היא לא שנואה ע"י החברים שלי. הבהרתי לה שאף אחד מהם לא ירדוף אחריה וינסה ליצור איתה קשר, אז אם היא לא תעשה משהו בנידון, היא תמצא את עצמה לבד. אמרתי לה לחשוב על זה ולהודיע לי אם היא מוכנה להתאמץ יותר לחזק את הקשר ולהכנס למעגל החברתי או שלא. אמרתי לה גם שאני מוכן לסבול קצת בלראות אותה יותר, אם היא באמת מוכנה להשתלב, אבל שהמצב עכשיו לא עוזר כי היא לא תצליח להכנס למעגל החברתי בצורה הזו ויוצא שאני סובל סתם.
עוד לא אמרתי לה את זה, אבל השאלה הבאה תהיה אם היא מנסה להתחמק משיחות שאני נמצא בהן עם אחרים, כי אם כן היא גם תצטרך לצאת לגמרי מהחיים שלי ושל כל החברים שלי כי הצ'אנס הזה שאני עוד מוכן לתת לה (אולי בטיפשות גמורה מצדי) לא יעבוד אם היא לא תעשה מאמצים גם מצדה.

כאן מגיעה הדילמה הגדולה: האם אני בכלל צריך לסבול יותר ולראות את הילדה ש"שברה לי את הלב" כמעט בכל הפסקה ומפגש חברתי, רק כדי שהיא לא תשאר לבד לגמרי כמו שהיא מתארת את זה? במיוחד כשאני מאמין שהיא מסוגלת להשתלב בחבורה של שאר הבנות שהיא מדברת איתן, וככל הנראה עם פחות מורכבות רגשית מאשר להשתלב בחבורה שלי (אם לא היה לה אכפת ממני בכלל היא לא הייתה "נפרדת" ממני עם דמעות בעיניים).
אני עדיין לא בטוח במאה אחוז שאני רוצה ומוכן לתת מעצמי כל כך הרבה רק כדי לעזור לילדה שמסתבר שרק הייתה לי מחוייבות אליה וזה מעולם לא היה הדדי, והיא הייתה החברה כמעט הכי טובה שלי במשך כמעט שנה ובסוף פגעה בי בצורה הכי קשה שחוויתי אי פעם מבלי סיבה ממשית.
אני חושב שאני רוצה לפתור לי את הבעיה העיקרית שבה אני סובל סתם כשאני רואה אותה מבלי שהיא מתקרבת למעגל החברתי, אבל גם לפגוע בה במידה המינימלית.

האם אני צריך לתת מעצמי בשבילה ולעזור לה? או שלתת לה לסבול ולהשאר לבד כי כבר אין לי שום מחוייבות אליה?

תודה רבה לכל העונים וסליחה שזה מאוד ארוך... הייתי צריך לפרוק קצת ולתת את כל האינפורמציה האפשרית לדילמה (כמובן שהיו עוד כמה דברים בדרך, אבל הם לא חשובים לתמונה הכוללת).