כן, הרבה
בקצרה: עברתי התעללות נפשית בתיכון בעיקר ממישהו שהוריד לי את הערך העצמי לרצפה. קצת התרחקתי מקבוצת חברים מכיתה אחרת (פיצלו כיתות), ולא ניסיתי להמשיך ולהיפגש אתם כי הרגשתי שהם עושים לי טובה ושאני לא שווה את זה. סיימתי תיכון, המשכתי לעתודה וגם במוסד לימודים שלמדתי בו כמה שנים לא ממש הייתי חברותי, הרחקתי את עצמי, שוב - ערך עצמי נמוך. נוצר מצב שהיום אין לי יותר מדי חברים, חסרים לי אינספור חוויות שלא חוויתי וזה מאוד מעיק עלי, המחשבות שלי סובבות בעיקר סביב הבעיות האלו, אין לי קבוצת חברים בוואטסאפ שסתם מתכתבים במשך השבוע (יש קבוצות חברים קטנות אבל לא מתכתבים, רק כשקובעים), אף פעם לא הייתי בזוגיות, ועדיין הערך העצמי שלי נמוך (אמנם פחות, אני בטיפול).
איך מתמודדים עם המחשבה שאם הייתי פועל אחרת המצב היה שונה? שאם הייתי ממשיך להיפגש עם אותה קבוצה בתיכון, הייתי שייך אליה היום? שבמוסד לימודים יכולתי למצוא חברים רק אם הייתי מתאמץ יותר ומאמין בעצמי יותר, במקום להיסגר רוב היום? מרגיש לי שפספסתי יותר מדי וזה באשמתי, לא יודע איך להתמודד עם התחושה של "אם רק הייתי פועל אחרת היה יותר טוב".
תודה אם קראתם, ותודה מראש על העצות :).
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025