אח שלי שובינסטי, מתנהג אלינו מזעזע וחושב רק על עצמו. מה לעשות?

היי, אני אנונימית בת 16 וחצי..

היו המון מקרים שבהם אח שלי התנהג אליי ואל אמא שלי כמו אל לא יודעת מה אבל אני אספר רק מה קרה היום כי זו הדוגמא הכי טובה לדעתי להתנהגותו.

קצת רקע:
אבא שלי בבית חולים כבר שלוש חודשים, הוא קיבל אירוע מוחי.
הוא עדין לא יכול ללכת לבד רק בעזרת הליכון.
אבל הוא פגוע ראש.
אמא שלי עושה *הכל* בשבילו! היא מוותרת על עבודה ומגיעה אליו פעמיים ביום כי אם היא לא מגיע הוא פשוט לא אוכל!
הוא בדיכאון והוא מתנהג כמו ילד קטן שצועק ומקלל.
הוא משתמש באלימות נגדה וניסה לבעוט בה (מזל שהוא חלש אז הוא לא הצליח).
הוא כל הזמן עצבני עליה ואני לא מבינה איך להרגיע אותו.
עד לפני שבועיים אמא שלי ממש טיפלה בו כמו מטפלת סיעודית כי היא חשבה שזה יעזור וגם אין ממש כוח עזר בבתי חולים.
בקיצור אני לא רוצה לחפור יותר מדי למרות שאפשר עד מחר אבל העיקרון הוא שאבא שלי כפוי טובה, מאשים את אמא שלי באירוע שלו, עצבני, מקלל..
הוא לחלוטין לא האבא שאני הכרתי לפני האירוע.

לעכשיו לעניין עם אחי:
אח שלי בן 19, מתגייס עוד חודש וחצי.
היום היתה מריבה איתו ועם אמא שלי.
אני לא יודעת איך בכלל להתחיל לתאר את ההתנהגות שלו הוא פשוט בן אדם הזוי.
אח שלי מתלונן שאמא שלי מתקשרת אליו כל הזמן ואומרת לו מה שהיא עברה בבית חולים עם אבא,
הוא מתלונן שזה מציק שהיא מתקשרת ושהיא מכניסה אותו לדיכאון.
הוא אמר: "שאת ו(אני) תתמודדו עם כל הדברים הרעים של אבא לבד".
הוא רוצה שנספר לו רק דברים טובים אבל הוא לא מבין שאין דברים טובים לספר ואם הוא היה מגיע לבית חולים יותר הוא גם היה מבין למה.
במשך כל המריבה אני ניסיתי לדבר, אבל הוא דיבר בצעקות וכל פעם שהרצתי את הוקל טיפה כדי שישמעו אותע הוא אמר:"סתמי כבר יא ילדה בת 10 את לא מעניינת אותי".
אח שלי אמר לאמא שלי שהוא קיבל את האירוע מוחי בגללה (קיבל את האירוע מהלחץ שלה) ושהיא פסימית ולא מוכנה לראות את הטוב ואיך היא מדברת על אבא שלי.
ניסיתי לשכנע את אמא שלי לא להקשיב לאח שלי כי הוא פשוט דיבר נורא לאמא שלי.
הוא אמר:" מה את מקביה לילדה בת 10 שלא מבינה כלום מהחיים שלה?"
אני הרגשתי זלזול, באיזה קטע הוא משתיק אותי?
זה קורא בכל מריבה, אני מנסה לדבר והוא אומר סתמי תפה שלך ומרים את הקול שלו.
מה אני יכולה לעשות?
אין לי כוח להתמודד איתו.. הוא ממש ילד קטן, הוא לא מוכן לראות את הדברים הפחות טובים.
הוא חי בפנטזיה שאבא יחזור מבית חולים, יבריא והכל יחזור לקדמותו.
וכשהוא שומע אחרת הוא מתפרץ, לא מוכן לשמוע דברים כאלה שיהרוס לו את המצב רוח.
אני מנסה להגיד לו שאם אני הייתי במקום אמא שלי ובעלי היה מתנהג אליי ככה אני בחיים לא הייתי חוזרת אליו, מגיעה אליו מתוך כבוד פעמיים בשבוע להביא לו כביסה או משהו ולא מדברת איתו.
אבא שלי באמת מתנהג אליה מזעזע.. גם האחיות בשוק.

היום בארוחת ערב אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה שהוא (אח שלי) יעשה קידוש אחרי המריבה שהיתה ואיך שהוא התנהג..
שהוא התיישב אמא שלי אמרה שהיא תעשה קידוש והוא קם וצעק: "אני הגבר בבית ואת תסתמי את הפה"
מה?!?!? מה?!?!? מה?!?!?
סליחה?????!?!??!
מי אתה חושב שאתה?!?!?
והיא פשוט התיישבה ועושה עשה קידוש.
היא אמרה לי אחר כך שהיא לא מוכנה לריבים יותר.


אני לא יודעת מה לעשות לשיחה שזה יצא ארוך..
תביאו לי בבקשה עצות וטיפים איך אני אמורה להתנהג בכל המצב..