נגזר עליי שלא יאהבו אותי?

אני לא יודעת למה, פשוט לא הולך לי עם בנים.
כל החוויה שלי מדייטים ובכלל גברים היא נורא טראומטית.
הבחור הראשון שיצאתי איתו אמר לי שאני ממש ממש יפה אבל אני חמודה מדי בשבילו ושהוא אוהב ביצ׳יות שיעשו לו את המוות.. מאז הדבר הזה מהדהד לי כל הזמן בראש, הדחייה הזאת, הפחד הזה שידחו אותי שוב פעם.
עברה שנה - השתנתי מאז, התגייסתי, הכרתי את הבן זוג הראשון שלי (לא מהצבא, מישהו שעבדתי איתו בעבר) והייתי איתו חצי שנה עד שהבנתי שהוא מנצל אותי ושאני לא יותר מבובה בשבילו. נפרדתי ממנו, לקחתי הפסקה ארוכה מ״בנים״ (כולם תמיד לא הבינו איך זה שאני רווקה).

עברה עוד שנה והשתנתי עוד יותר.. אני כבר בכלל לא הילדה החמודה שהייתי, השתנתי גם חיצונית נהייתי יותר בוגרת ויותר ״יפה״ ממה שהייתי.
פתאום התחיל איתי מישהו מהעבודה הישנה שלי, דיברנו מלא ואז הסכמנו להיפגש.. נפגשנו, זה התחיל קצת ״מסריח״, הוא רצה לבוא לבית שלי ואמרתי לו שעדיף אולי שנלך לבר. הלכנו לבר הכל התחיל חלק וזורם, עד ששתיתי וכשאני בראש קשה לי ממש להתרכז, המוח שלי פשוט מתרוקן אז הזרימה עצרה וכבר לא היה על מה לדבר - הוא ליווה אותי לבית, עצר על הדרך בפארק והתחיל ממש להתמזמז איתי, לומר לי שאני סקסית בטירוף, הגענו לבית, הוא נישק אותי ולא שלח לי אפילו הודעה מסכנה אחת מאז.
שכחתי ממנו, התגברתי ועברתי הלאה.

ופתאום הופיע עוד בחור - הפעם זה ידיד ממש טוב שלי ששירת איתי בצבא במשך שנה ואז עזב לקצונה.
הידיד הזה מכיר אותי ממש טוב ויודע עליי המון, תמיד היינו ממש קרובים והיה לנו נוח ביחד, תמיד הסתדרנו צחקנו ביחד.. היו אנשים שאפילו חשבו שאנחנו ביחד אבל הייתה לו חברה אז נשארנו בפרינדזון.
שמרנו על קשר ודיברנו מלא.
עד שהגיע יום שהוא שלח לי הודעה, שאל אם אני עדיין רווקה.. חשבתי שזאת סתם שאלה רנדומלית והתחלתי לדבר איתו על מישהו שקורה משהו בנינו והוא היה בהלם, לא הבנתי למה, ואז הוא סיפר לי שהוא והחברה שלו נפרדו ״לפני יומיים״ ושהוא רוצה ״להחליף״ את זה שקורה משהו ביני לבינו. אמרתי לו שזה ממש טרי והוא אמר לי לתת לו צ׳אנס, אז נתתי לו.
נפגשנו, הדייט היה מושלם.. הלכנו בסוף (היה כבר ממש מאוחר בלילה) לרכב שלו, הוא התנשק איתי ואז התחיל ממש להיסחף, התמזמזנו, הוא גם אמר שאני מושלמת ו״סקסית בטירוף״. בקיצור היה טוב. (למרות שפה כבר התחלתי להרגיש משהו מוזר).
המשכנו לדבר במשך יומיים ואז הוא התחיל לענות בדילאיי מטורף או לסנן. שלחתי לו הודעה ואז הוא אמר שהוא ״בדילמה״, שאלתי אותו מה קרה ואז הוא אמר שהוא ״באמת רוצה להגיע איתי רחוק ולקחת אותי ברצינות אבל הוא רק שבועיים מחוץ לפרידה״, אמרתי לו שהכל טוב ושאני לא רוצה להיות ריבאונד ופה נפרדו בינתיים דרכנו. (למרות שנראה לי שהוא אמר את זה כי הוא התחרט)

אז השאלה שלי היא - למה כל החוויות שלי עם גברים כל כך מזעזעות? מה עשיתי לא בסדר? מתי אני אכיר מישהו נורמלי?
חייבת לציין שהידיד האחרון שדיברתי עליו היה מושלם בשבילי אבל כפי שאתם רואים אפילו עם אדם שמושלם בשבילי לא הולך לי. נגזר עליי לא לאהוב?
מרגיש לי כאילו כולם יוצאים איתי בגלל החיצוניות שלי ואז זורקים אותי לעזאזל..