מרגישה שאני לא צריכה אף אחד חוץ ממנו ולפעמים אין לי כח אליו

יש לי בן זוג כבר שנה והוא גם החבר הכי טוב שלי, אני מספרת לו הכל, מה עובר עלי בהווה, דברים שעברתי, וגם דברים בנינו (כמו שצריך)
אין דבר בקשר שלנו שאני מתייעצת עם חברות, אני פשוט מרגישה שהן לא באמת מבינות, ויוצאת בלי תשובות,
אז כל מה שצריך להתייעץ -זה רק איתו.
תמיד כשאנחנו מדברים, אנחנו יודעים לשים אצבע על הבעיות שלנו ואיך לעבוד לתקן אותן -וזה מצויין.
אנחנו יודעים לתקשר בנחת גם כשאנחנו כועסים ומתווכחים, כדי להפיק מהכעס שלנו מסקנות שיקדמו את הקשר שלנו.
כשאנחנו מסתמסים, גם אם הכי כואב לי הראש בעולם, וגם אליו אין לי כח, פתאום צץ לי חיוכון קטנטן בזוית הפה.
במהלך השנה שאנחנו ביחד, למדנו הרבה אחד על השניה, ויחד עם זה למדנו איך לקדם כל אחד מאיתנו באופן אישי כשאנחנו ביחד, למדתי להעריץ תכונות אופי שבו; צניעות, ענוה, מוטיבציה, הקשבה, תמיכה
רק מלהתבונן בו אפשר ללמוד המון.
כשאנחנו יושבים וסתם מפטפטים, אני מרגישה שאני לא צריכה אף אחד חוץ ממנו.
אבל -יש בעיה.
לפעמים פתאום קופץ לי ג'וק שאין לי כח אליו בכלל, אין לי על מה לדבר איתו, אני לא מתרגשת מזה וזה סתם אבן שרובצת על הלב -עד שאנחנו מנתקים ואני יכולה לחזור להתעסק בדברים שעשיתי.
אני לא מבינה מאיפה זה בא בכלל. -בדרך כלל זה כשאני עומדת לקבל מחזור, בתקופה קבועה בחודש- ואז קשה לי לחזור לאהוב אותו. אנחנו גם זוג קיטשי, הרבה מתנשקים וזה, אני גם יוזמת את זה, אבל לפעמים זה מוריד לי את המשיכה אליו, ואני נרתעת מנשיקה איתו.
אולי זה אומר משהו? כל הדברים האלה גורמים לי לחשוב שאולי אנחנו אולי שני אנשים זרים, שממש מתאמצים להיות ביחד, אבל אנחנו לא אמורים להיות יותר מסתם ידידים.
כמובן שאני אתייעץ איתו,התחנו כבר לדבר על הנושא בקטנה, ותהיה לנו שיחה ארוכה בנושא האם אנחנו מתאימים, באיזה אופן אנחנו אוהבים אחד את השניה, בתור בני זוג, בתור ידיד וידידה או אולי אפילו בתור מדריך מדריכה?
זה קשה לחשוב על זה, כי התשובה משתנה עם ההתקפים המחרפנים שלי.
אם תשאלו אותי עכשיו זה יהיה בתור ידיד-ידידה, אבל אני יודעת שעוד שבוע אני ארצה רק אותו בתור האבא של הילדים שלי.

בנוסף, חיכיתי שהוא יפגש עם ההורים שלי כדי שהם יוכלו לתת לי תמיכה שהוא בחור טוב ומקסים, וזה באמת מה שהם אמרו (היתה להם דעה קדומה לא משהו עליו) שהוא בחור מדהים והם מבינים מה אני מוצאת בו... אבל הם עדיין לא חושבים שכזוג אנחנו מתאימים.
הם היו איתו כמה שעות בודדות, וגם אותי הם לא יותר מדי מכירים, אז אי אפשר ממש לדעת כמה אנחנו מתאימים או לא על סמך זה, עדיין מפחיד אותי שאולי הם יודעים משהו שאני לא? ואולי זה ישתנה כשהם יכירו אותו יותר? ואולי זו הדעה הקדומה שיש להם?
יש מצב שאני מפחדת, אנחנו מדברים על חתונה (לא לחוצה להתחתן השנה או משהו..) אני מפחדת לעשו טעות, הוא החבר הרציני הראשון שלי, אני לא יודעת איך זה אמור להרגיש,
ובכלל כל העסק עם הרגש חדש לי, כי עד שהכרתי אותו היו צלקות עמוקות ברגש, ולא הצלחתי להרגיש כלום. אז אני לא מבינה בזה.

אם זה עוזר, הוא בטוח בקשר שלנו, ומבחינתו, אני אשתו לעתיד, אבל אם אני אגיד שזה לא זה, עם כל השבר שלו -הוא יתן לי ללכת.

מה כל זה אומר?

תודה רבה לכם :)