כבר לא נהנת בצבא, האם לרדת מלוחמה?

אחרי מליון התייעוציות עם חברים ואנשים הגעתי למסקנה שאולי פה אקבל תשובה אמיתית
אני בצבא כבר תקופה מכובדת של שנה וחצי אפילו יותר בתור לוחמת שזה אומר שאני עושה שנתיים ושמונה אז השחרור שלי לא כזה קרוב חחחח , ואני פשוט מרגישה שזה כבר לא המקום שאני אמורה להיות בו
הדבר היחיד שכיף לי זה הצחוקים עם החברים ובפלוגה אבל חוץ מזה אני מרגישה שהכל מחורבן , אני מרגישה כלב שמירה פשוטו כמשמעו. ומרגישה שכל הדרגות מעליי מזלזלות ואטומות ולאף אחד באמת פשוט לא אכפת מהחייל הפשוט. אני מרגישה שלהיות חפש זה פשוט הפך לקללה ואני מרגישה שאני כל היום רק נטחנת וכשאני מבקשת את הטובה הכי קטנה שיש אני מקבלת חרא לפרצוף בלשון המעטה
אני לא יודעת איך אנשים מעליי מקבלים החלטות אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להיות יותר במסגרת הזאת כי זה פשוט עושה לי עצבים קשים ותחושות שקשה לי להתמודד איתן שבאמת לא הרגשתי לפני ואני גם ככה בחורה עם פתיל קצר. אני פשוט מרגישה שכבר שותים לי את הדם בצבא
אבל ההתלבטות האמיתית שלי שבשבילה הגעתי לאתר הזה היא האם לרדת מלוחמה או לא. אני לא רוצה להתרחק מהחברים ומהמקום הבטוח שלי אבל אני מתחילה להרגיש מועקה שכבר יושבת עליי ולא משחררת שזה פשוט לא כיף לי ואני לא מסוגלת יותר . מה גם שעם הפזם שלי לרדת מלוחמה יחסית כבר לא משתלם. אבל אני יודעת שבשום מקום שאליו יורידו אותי לא יהיה לי יותר טוב ממה שאני מרגישה עכשיו .
אני צריכה את העזרה שלכם אם לא לרדת מלוחמה אז לפחות איך לצאת מהלופ הזה שאני מרגישה כלב שמירה פראיירית ומנוצלת , ושאני פשוט מבזבזת את הזמן שלי במקום לעשות שנתיים בתור איזה משקית שעושה חמשושים . קשה לי שאני לא רואה בית , אף פעם לא הייתי ככה והייתי סוגרת ריתוקים 35 ויותר בלי שום בעיה ובלי לבקש הטבות והזמן היה טס לי , אבל בתקופה האחרונה נהייתי לחצבית רצינית ואני מרגישה שאני חיה מסופש לסופש.
אני לא כזאת אני ילדה חזקה יש לי אופי ואני מתמודדת ומקבלת מה שנותנים לי אבל בפנים אני מתפוצצת ממה שגורמים לי להרגיש , בעיקר מהאטימות והחוסר אכפתיות של מי שאמור להיות אחראי עליי. מעולם לא הרגשתי ככה שפשוט אין לי למי לפנות כי אני יודעת שכל מה שאבקש גם ככה ילך לפח. הפכתי להיות אדישה להכל וכבר פשוט אין לי ציפיות .
צריכה את עזרתכם.