בדידות אחרי פרידה, אני באמת מרגיש שכל העלום שלי שממה כרגע...

היי.
זה סוג של פריקה... פחות שאלה. אבל עדיין.

אני וחברה שלי נפרדנו לפני חמישה חודשים לאחר ארבע שנים של זוגיות.
טוב, בתכלס זו היא שנפרדה ממני. זה היה חד צדדי לחלוטין.

אנחנו גרים במקומות שונים בארץ וניהלנו קשר ממרחק. נפגשנו פעם בחודש בתחילת הקשר, ואז זה התקדם לפעם בשבועיים ובסוף גם לפעם בשבוע ולפעמים פעמיים בשבוע.

הסיבה שהיא נתנה לי לפרידה היא שהמרחק כבר קשה לה. אני יכול להבין את זה אבל גם לא להבין.

היא הייתה אהבת חיי. האהבה הראשונה והיחידה שהייתה לי בחיים. גם אני הייתי הראשון שלה.
מאז שהתחיל התהליך של הפרידה אני מרגיש נורא... לראות את הבן אדם שאהב אותך כל כך פתאום משנה את הגישה שלו אליך, זה שורט את הנשמה.

לפי הרשתות החברתיות (שאני מנסה להימנע מלהציץ בהן אבל אחרי חודש שלא עקבתי אחריה, נפלתי בזה וראיתי לה את הסטורי) זה נראה שהיא יוצאת עם מישהו.

התחושה הזו נוראית. זה ישמע אולי נורא אבל בראש שלי היא עדיין "שלי".
לא בקטע רע, כן? כי גם אני הייתי שלה...
לדמיין גבר אחר איתה גורם לי באמת לעצב עמוק..
מה שמבאס הוא שאני יודע שאין לי מה לעשות בעניין... אני חייב לכבד את מה שהיא בוחרת לעשות ואין לי אף זכות ואני לא מתכוון להתערב.
התחננתי אליה ובכיתי מספיק אחרי הפרידה ולפני... ניסיתי לשנות הכל ולא הצלחתי.. שמעתי עצות מאנשים פשוט לא לדבר איתה.. לקחתי תקופה של כמה חודשים של שקט מוחלט. אז כרגע לא דיברנו בערך חודשיים (ועדיין לא מתכנן לדבר איתה אלא אם כן היא תשלח לי הודעה ואז אשקול מה לעשות) שלפניהן לא דיברנו חודש וחצי.
לא אשקר, יש בי עדיין תקווה קטנה שהיא תתגעגע ויותר מזה תבין שאני הגבר הנכון בשבילה (ככה אני חושב... טבעי) ותחזור אליי.
אני גם מבואס מהעובדה שכנראה זה יהיה לי קשה לחזור אליה אחרי כל מה שהיא העבירה אותי, ושאני אדע שהיא הייתה עם מישהו אחר (למרות שזו זכותה המלאה... אבל עדיין. זה שונה מאשר אם היא הייתה עם מישהו לפני שיצאתי איתה בכלל)

אני מרגיש בודד כמו שלא הרגשתי בחיים... אני מבואס ממש ויש לי תמיכה מדהימה של משפחה וחברים שעוטפים אותי תמיד.
אין יום שעובר שהלב שלי לא נצבט עשרות פעמים מהמחשבות על מה שהיה... ועל מה היא עושה עכשיו ועם מי..
מחשבות שאתה הולך לישון איתן וקם איתם.
אני מרגיש ריק וחלל ענק מאז שהיא הלכה, ואני מפחד, כל כך מפחד שיקח המון זמן עד שארגיש שוב מה שהרגשתי איתה.
זה ברור לי שהיא לא היחידה בעולם שמתאימה לי. אבל עד שאמצא את הבאה ועד שתהיה לנו כזו אינטימיות... זה עניין של שנים.

אני באמת מרגיש שכל העלום שלי שממה כרגע... אני סטודנט ועסוק בלימודים וממשיך ללמוד אבל עדיין החיים לא אותו הדבר מאז.
תמיד כשהיה לי אותה, היה לי עוגן. הייתה לי מישהי שגם אם הכל חרא וכל העולם נגדי, יש לי אותה וזה הכי חשוב.
ועכשיו כבר אין לי...

אני כבר מדמיין לעצמי את התגובות שלכם אבל עדיין חשוב לי לשמוע אותם.
מאמין שבסופו של דבר אחזור לעצמי ובסופו של דבר אמצא מישהי חדשה שלא תפגע בי ככה ושאהיה מאושר איתה...

אם לנסח שאלה בסופו של דבר, אז רציתי לשאול:
האם התחושה שלי שבה לא אגיע לרמות אהבה/אינטימיות/משיכה/חיבור/דאגה כמו שהיו לי איתה לעולם עם אף אחרת נכונות? הם רק אשליה של המצב הנוכחי שלי? גם אתם הרגשתם ככה אחרי פרידה? זה נעלם ברגע שהכרתם מישהו/מישהי אחרים?

ואם הגעתם עד לפה, תודה.