קשה לי כשריבים נשארים "באוויר", איך לזרום עם כל האי וודאות והחוסר צדק?

לדוגמא:
עבדתי בצפון לפני שבוע עם כמה חבר'ה בגיל שלי, ואמרו לנו להעביר את התיקים לצד. אז הזזתי גם את התיק של מישהי (כי בדיוק ראיתי אותה הולכת לשתות).
אז היא חזרה והתעצבנה "מי פה נגע לי בתיק??!"
נראה לי שזה נושא רגיש אצלה התיק הזה ומה שיש בתוכו.
בקיצור היא אמרה לי "בחיים אתה לא נוגע לי בתיק או בטלפון" אז לא עשיתי מזה דרמה ואמרתי לה סבבה.
אבל מאז שזה קרה, כל פעם שאנחנו משובצים לפטרול באותו מתחם היא עוברת מולי ואני יודע שהיא בן אדם אגרסיבי והיא יכולה פתאום לזרוק לי יציאות לפי המצב רוח שלה, לתת לי פקודה לעשות משהו ש"כביכול" בתחום אחריות שלי. (תחום אפור). היא מאוד כריזמטית ומטורללת.
בקיצור האינטראקציה איתה לא נעימה לי ואני מרגיש שיש פה הרבה אי וודאות לגביה ואני לא יודע איך לפעול.
מצד שני אני גם מרחם עליה, כי היא מתנהגת כמו פוסט טראומתית. אין לי מושג מה עבר עליה בחיים שהיא ככה. אבל ברור לי שהיא אומללה.
בקיצור, היא לא בן אדם שאפשר ממש לנהל איתו שיחה קוהרנטית. היא מתוסבכת בטירוף. ואני בעל כורחי חלק מהטרלול הזה.
יש פה חוסר צדק כלפי, יש פה התנהגות כוחנית כלפי.
ולמרות שבפועל היא לא באמת יכולה לגרום לי לשום נזק.
קשה לי פשוט להגיד "זאתי מטורללת מה אני מתייחס אליה בכלל שתלך לקלף בננות בכלוב"
כי אני לא באמת מצליח להבין מה יושב עליה, לא מצליח להבין מה היא רוצה ממני בכלל, לא מוצא חן בעיני שהיא כוחנית ולא נותנת על זה דין וחשבון לאף אחד, לא מוצא חן בעיני שאני תלוי במצבי רוח שלה, לא מוצא חן בעיני שזה ככה תלוי באוויר ביננו בלי שום סיבה הגיונית (באמת שהסיטואציה הזויה לחלוטין)
סיטואציה הזויה: היא נוטרת לי טינה על שטות, וסובלת ממצבי רוח.
וקשה לי עם האי וודאות הזאת.
קשה לי עם החוסר הגיון הזה, כי באמת שאני לא מצליח להשלים עם זה שאנחנו בסיטואציה לא פתירה. אולי בעצם יש לי בעיה עם סיטואציות לא פתירות.
כי כל החיים היה לי קשה להיות בסוג של סכסוך עם אנשים ותמיד ניסיתי לחתור לפתרון.
תמיד ניסיתי לחתור לשיחות. תמיד ניסיתי לחתור לעמק השווה.
היה לי קשה להשאיר דברים באוויר.
אף פעם לא הבנתי איך אנשים פשוט ממשיכים את החיים שלהם אחרי כסאח שטותי עם מישהו.
אפילו לא מזמן התווכחתי עם מישהי בפייסבוק (מישהי שהכרתי לא מזמן בתור ידידה) ואז היא חסמה אותי וכשניסיתי להסביר לה בווואצאפ את השורש של האי הבנה היא אמרה לי שמבחינתה אין לנו על מה לדבר יותר ולא מעניין אותה לפתור.
איך אנשים שורפים אחד את השני כל כך מהר ומרגישים נוחות עם כל המתיחות הזאת?