משהו דפוק אצלי ואם הזמן נותרתי לבד, אין לי מקום שאני באמת מרגיש שייך אליו

שלום לכולם.
קצת רועדות לי הביצים מלחשוף את זה אבל נראה לי שיהיה יותר טוב לשמוע אנשים רגילים מאשר מומחים מפציצים שבאים עם סריות של תיאוריות ומילים ארוכות שאני לא מצליח לבטא, אז הנה זה בא...
לאחרונה נותרתי לבד וזה תסמין ברור של מצב שמתקיים אצלי הרבה זמן מאז שאני זוכר את עצמי, אני לא מצליח להבין על מה כולם מדברים שזה מגיע לרגשות ולמה שקורה איתי מאחורי העיניים, כל המושג של רגש כל כך לא מובן לי ואפילו גורם לי לפעמים בחילה שמנסים לדבר איתי על זה.
אני באמת לא מצליח להבין את מה כולם כן מצליחים להבין, זה נראה שכל אחד יש קונספט עצמאי לגבי מה הוא רגש, אין נכון ולא נכון בעולם הרגשות ככה כולם אומרים לי ועדיין זה נראה שלכולם יש מעין קו מנחה שמגיע לרגשות והתעסקות בהם.
נסיתי כמה פעמים לפצח את זה עם חברים טובים לשעבר ועם המשפחה אבל לא הצלחתי לפרוץ את החומה הזאת, אז החלטתי להתעלם מזה אבל זה לא באמת פיתרון.
חברים טובים תמיד היו אומרים לי שאני אחלה של בן אדם, שכיף איתי ואני מצחיק ואפשר לסמוך עליי אבל אי אפשר לדבר איתי שצריך דעה של חבר או שרוצים לפתוח משהו רציני, חבר טוב ז"ל תמיד היה אומר שזה נראה שאני תמיד מביט לאיזה נקודה רחוקה באופק, לא הצלחתי להבין אותו.
גרמתי תסכול לחברים רבים ואלו שניסו לעזור לי ואם הזמן אנשים התחילו להיעלם מהחיים שלי, הדבר הזה חיסל גם כל קשר שהצלחתי לבנות עם בנות, שלאחרונה נפרדנה ממני היא אמרה לי שמגיע לי יותר ממה שאני חושב ושלאורך הקשר היא הרגישה שאני מנותק וזה כאילו שאני נמצא כאן רק באופן פיזי, שוב לא הצלחתי להבין למה היא התכוונה ובאמת שניסיתי להבין עד שיצא לי מכל החורים.
אני מרגיש לא שייך כלום ממש צף על המים ואני מרגיש ככה המון זמן, זה יצר אצלי כזה תסכול עד שזה הגיע לא מזמן לפיצוץ עם המעט חברים שנשארו לי, לא הצלחתי להעביר להם את מה שרציתי להגיד כי לא ידעתי מה אני רוצה להגיד ואיך, התיסכול רק הלך וגדל עד שבסוף התפרצתי אליהם והיה ריב גדול, מאז הם לא בקשר איתי.
גם עם המשפחה זה יצר קשיים רבים ואין לי קשר טוב עם המשפחה שלי, עייפתי מלראות את הכאב בעיניים של אמא שלי בכל פעם שהיא מנסה להגיע אליי ואני לא מבין אותה ולא מצליח לדבר, היא חושבת שזה באשמתה למרות שאמרתי לה אין ספור פעמים שהיא לא אשמה בכלים אבל היא עדיין בטוחה שהיא דפקה אותי או משהו, ככל שהזמן עובר אני באמת מתחיל להרגיש לא שייך לכלום ושאני לא חלק משאר האדם אלא רק אורח מזדמן פה שכולם מחכים שימצא דירה ויעוף להם מהסלון.
זה הגיע לרמה כזאת שהייתי שיש לי בעיית תקשורת והלכתי לבדוק את עצמי עם אני על הרצף אבל אין לי כלום, האם מישהו פה חווה משהו כזה או משהו דומה? אני צמא לכל דעה כי נמאס לי לקרוא על באינטרנט שלפי דבריו אני פסיכופת וקשה לי לקבל את זה.
יש לי כלב ותמיד אהבתי בעלי חיים ואני תמיד עוזר שמבקשים ממני וגם יודע להגדיל ראש בעבודה קשה לקבל את הקיטלוג הזה.
באמת אשמח לכל הערה ותגובה נושא בבקשה תגידו את כל מה שאתם חושבים בלי רחמים, כל קרן אור גם הקלושה שבהם תהיה עזרה גדולה בישבילי.
תודה ושבת שלום לכולם.