חבר שלי רוצה לצרף עוד אנשים למין שלנו מה לעשות?

בן זוגי ואני כבר קרוב ל4 שנים בקשר, התחלנו בהתחלה כיזיזים שנתיים (לקח לו זמן להבין שאני האחת בשבילו) ועד שפגש אותי הוא היה ממש שרמוטה בקטע שהיה שוכב עם ים בנות.
ואז הוא הבין שהוא לא רוצה אפחת חוץ מיזה והגדרנו את הקשר .
עכשיו הוא בזמן האחרון רוצה לצרף עם מישהו/מישהי לסקס שלנו ואתמול הוא סיפר לי שאני לא מספקת אותו (אף שאני בחורה ממש מינית) הוא אמר שהוא רוצה לעשות סקס 6-10 פעמים ביום ורק אז הוא יהיה מסופק.
עכשיו יש לי נרתיק צר ורגיש, והיו מלא מקרים שלא יכולתי לשכב בפעם ה3-4 כי כאב לי האיבר שלו גדול מדי למימדים שלי למרות שברוחי כ"כ רציתי.
הוא כן מתחשב ומכבד, הוא טוען שהוא רק רוצה חיכוך עם אנשים, שכולנו אותו דברים וכולם רוצים להרגיש חום גוף ושזה מהנה. (אגב עד לפני כמה חודשים שהוא לא חשב ככה, הוא לקח דברים שפתחו לו כביכול את הראש והחוט מחשבה יותר)
ושבני אדם נמנעים מאורגיות מהפחד לאבד את הבן אדם השני, ושאם היו חושבים נטו הנאה ולא מעבר כי סקס בסופו של דבר זה יצר, שסופו של דבר כולנו נמות ואף אחד לא יזכר את מה בכלל עשינו ושכלום לא משנה.
כן עברו לי בעבר מחשבות כאלה, אבל המרחק בין מחשבה לעשייה בזה רחוקים שנות אור.
כי אצלי סקס זה עם רגש, סטוצים אף פעם לא דיברו אליי, ניסיתי בעבר כמה פעמים סקס חסר משמעות ולא נהנתי בכלל לא משנה מה גודל הזין.
הוא אומר שהוא רוצה בסקס בדבר שיטחי, כמו ללכת לאכול, להשתמש והלאה.
ואני ההפך הגמור מזה.
אני כן רוצה שהוא יצא מסופק, מעציב אותי שהוא מרגיש ככה, בנוסף זה גם נותן לי חוסר ביטחון מטורף מטורף על עצמי, למרות שאמר שאני בין הסקס הכי טוב שהיה לו, פשוט קשה לספק אותו.
והוא אמר שבחיים לא יעשה משו שיפגע בי ושהעניין פתיר ושנוכל לפתור את זה ביחד.
אני בן אדם נורא פתוח ומקבל, נורא מסתכל על הצד השני מנסה תמיד להבין.
אז ישלי צד קטן שכן מבין אותו, וצד של בחיים לא אולי עוד עשרים שנה אבל עכשיו ??
לעשות אורגיה לדעתי, זה אנשים שלא קיבלו מספיק חום מההורים שלהם ומחפשים את זה במקור אחר, שיטחי לא שיטחי, העיקר יותר מגע כמו שלא קיבלו מספיק חיבוקים מההורים או לא קיבלו מספיק אהבה.
אורגיה לדעתי זה לאנשים שיטחים.
אנשים שאבודים בחייהם, בנפשם .
אני יותר בריאה בנפש ממנו, ואני לא צריכה אף אחד, גם אם פתאום הוא לא יוכל לספק אותי בעתיד מסיבות רפואיות כאלה ואחרות, זה לא מעניין אותי כי אני אוהבת אותו בנפש, הוא גם אומר לי את זה.
שהוא אוהב אותי לא משנה מה, ועכשיו יש שיגידו שזה נשמע שזה חרטא לאור הנסיבות אבל הוא באמת אוהב אותי והוא הוכיח את זה במיליון דרכים קיצוניות .
עכשיו אני מרגישה חסרת ביטחון עצום, חשק לספק אותו אבל לא בדרך שהוא מציע (אני גם יורדת לו הרבה, אבל קשה לי להחזיק הרבה זמן כבר כל הלסת שלי כואבת תמיד.)
בקיצור אני מבולבלת, לא יודעת מה לחשוב איך לנתב את המחשבות שלי למקום רגוע ושקט אני אשמח שתכתבו לי את דעתכם אולי תוכלי לעזור...