לוותר? זה לא אהבה? איך שמים סוף לתמיד?

היי,אני מרגישה קודם כול די אגואיסטית שאני שואלת שאלה כזאת במצב של היום,
אבל אני באמת חסרת אונים ומרגישה שאני לאט לאט מאבדת את עצמי.
זה קצת ארוך ואני עוד קיצרתי,הסיפור מורכב בבקשה תקראו.
אני בת 19,אני באמת בחורה מאוד יפה בלי להשתחצן,אני גדלתי עם כפית זהב בפה,לאבא שלי היה הרבה מאוד כסף,לעולם לא היה חסר לי כלום,אבל בסוף הסתבר שהיה לו עוד משפחה מאחורי הגב של אמא שלי ועזב אותנו,אני לא בקשר איתו מגיל 12.
מאז אמא שלי הייתה עסוקה בלשרוד,אהייה כנה ואגיד שלא קיבלתי הרבה אהבה בשיא הכנות,הכסף תמיד היה שם אבל קשה לי לזכור שקיבלתי חום ואהבה מההורים שלי,שהיה לי למי לפנות שרציתי ייעוץ,זה היה מאוד ריק אבל אני מעריכה אותו ואוהבת אותו עדיין.
התבגרתי ועזרתי לאמא שלי המון,אני היום בת 19 אני סטודנטית לתואר ראשון ,שירתתי בצבא 4 חודשים ועזבתי מסיבות אישיות. התחלתי ישר ללמוד עם כסף שחסכתי.

לפני 4 שנים הכרתי את האקס שלי,היינו ביחד 4 שנים(עם המון פרידות)
הוא נתן לי משהו שלא היה לי וזה אהבה ואכפתיות..לפחות בהתחלה. הוא היה מיוחד ושונה,היה לו חיים קשים והוא התגבר על הכול ותמיד נתן לי השראה,למדתי ממנו הכול,איך לדבר,איך להתנהל עם כסף הוא היה עם אישיות של בן 30,אהבתי את זה.
הוא פינק אותי ונתן לי הרגשה שהוא שם,
הכול התחיל להדרדר לאט לאט,הוא היה מניפולטיבי ברמות קשות,בכול ריב הוא תמיד היה מצדיק את עצמו ונתן לי להרגיש שאני הרעה בסיפור גם שלא הייתי,הרחיק אותי מחברות שלי,מחברים שלי ואפילו מהמשפפחה שלי בתקופה מסוימת. הוא תמיד אמר לי שאני לא צריכה אף אחד חוץ ממנו,שהוא המשפחה שלי,
שאף אחד לא אוהב אותי,שמנצלים אותי,שלעולם לא יהיה לי גבר יותר דואג ואוהב ממנו,שכולם מסביבי רוצים רק לשכב איתי ואף אחד לא באמת יאהב אותי,שהוא היחיד שרואה בי יותר מגוף יפה ופרצוף יפה,שהוא אוהב את האישיות שלי ושזה מפתיע כי "האופי שלך בלתי נסבל,אף אחד לא היה סובל אותו חוץ ממני". שאני בן אדם רע,ריק מתוכן,חומרי,שאני עדייו ילדה,שאני צריכה להתבגר,שלמשפחה שלי לא אכפת ממני,שאף אחד לא אוהב אותי חוץ ממנו,שבלעדיו אני כלום.
כול זה דברים שהוא היה אומר לי,הייתי רבה איתו המון,אין יום שלא הייתי בוכה,קיבלתי 2 התקפי חרדה בגללו והובלתי לבית חולים,הייתי על כדורי הרגעה תקופה מסויימת ובעיקר מרוחקת מכולם.
היינו רבים כול יום,לא היה לי חברים המשפחה שלי אמרה לי שהשתנתי בגללו ושהוא לא טוב לי.
גרתי אצלו מספר פעמים לתקופות קצרות,בעיקר כי אמא שלי תמיד הייתה מסתכלת עליי באכזבה שתמיד הייתי חוזרת אליו,כי היא תמיד ראתה כמה סבלתי איתו,כמה בכיתי וצעקתי בשעות לא שעות בלילה,כמה הייתי מעירה אותה מצרחות בטלפון..
בסופו של דבר זה הגיע גם לאלימות,לא רק נפשית אלא גם פיזית,דחיפה,ואז סטירה,ואז משיכה בחולצה,משיכה בשיער,מכה בראש,בעיטה,השיא הגיע שהיינו פרודים לתקופה של שבוע והיה לו יום הולדת,הוא ביקש שנפגש לדבר,נפגשתי איתו,וזה נגמר בזה שהתווכחנו והוא פשוט *פיצץ* אותי מכות..הוא חנק אותי,דחף אותי מהמדרגות,בעט בי.
סיפרתי הכול לאחי הגדול,היה לי סימנים על הגוף וממש נשברתי, הגשתי נגדו צו הרחקה כי באמת רציתי שזה יגמר. היה לנו בית משפט והוא אמר שזה יהיה הדדי לשופט.
למרות כול זה,המשכתי להסתכל לו בסטורי,הייתי ממש אובססיבית לזה,הוא שלח לי הודעה,עניתי,דיברנו נפגשנו ושוב חזרנו,למרות שהיה לנו צו הרחקה,ממש יריתי לעצמי ברגל אני יודעת את זה.
ץמיד אמרתי לו שהזוגיות שלנו רעילה,שאני לא יודעת אם אנחנו באמת אוהבים אחד את השני,הוא תמיד אמר לי שהוא אוהב אותי ושחוץ ממנו אף אחד לא יאהב אותי ככה לעולם.
ושוב רבנו,ושוב נפרדנו,ושוב מכות,ושוב צרחות,הוא איים להתאבד מולי פעם אחת כי ראיתי אצלו שיחה עם אמא שלו שהוא ישן,שהיא שאלה אם אנחנו בקשר ושהיא ראתה אותנו,הוא שיקר ואמר שהוא יחתוך לעצמו את היד לפני שהוא יחזיק לי את היד וויהיה איתי בקשר,לכלכך ואמר עליי עוד מליון דברים,הוא ישן שראיתי את זה נשברתי בכיתי צרחתי הוא התעורר ואמר שהוא אוהב אותי ותירץ את זה במליון תירוצים,באתי ללכת והוא אמר לי שהוא יבלע כדורים,ידעתי שהוא לא יעשה את זה כי יש לו יותר מידי מה להפסיד אבל נשארתי כי פחדתי עליו,
אני באמת מאמינה שאני לא אוהבת אותו,אני באמת מאמינה שמגיע לי יותר טוב,שאני בן אדם טוב,ושאני יכולה להעניק את החיים שלי לבן אדם שאני אוהבת,שאני אמות בשביל בן אדם שאני אוהבת.
אני לא מצליחה להתנתק ממנו,אנחנו כרגע פרודים ולא מדברים,חסמתי אותו אבל אני יודעת שזה לא יחזיק הרבה זמן,אני יודעת שהוא עושה לי רע ושזה לא נורמלי.
חשבתי לעזוב את העיר,לעבור לעיר אחרת לגור בה לבד,להחליף מספר אני כבר לא יודעת,לשנות את השם שלי,
אבל אני גם יודעת שעד לא משחררים מהלב זה לא יעבור,
אני באמת חסרת אונים,אני מתחננת לעזרה,רע לי,רע לי מאוד ואני יודעת שבאמתת מגיע לי טוב.
בבקשה תייעצו לי.