היי , אז יצא לי לי לחשוב קצת מה אני עושה אחרי בית הספר , עוד שנה וחצי אני מסיימת לימודים - וחשבתי על חברים שלי , פתאום נפל לי האסימון שכל אחד הולך לדרכו לבד והדרכים נפרדות , והמחשבה הזאת כל כך קשה לי , החברים שלי הם חברים לחיים וזה נשמע נורא קלישאתי אבל אני באמת לא רואה את עצמי בלעדיהם , אני יכולה להבין את המשפט ״אם הם חברים לחיים הם יישארו איתך לתמיד וגם מרחוק״ - אבל אני גם יודעת שהם יכירו בעצמם חברים חדשים וגם אני ויווצר ריחוק מטורף בין אם נרצה ובין אם לא שיהיה קשה לי מאוד להתגבר עליו , אני פשוט יודעת שחברים כאלה לא מוצאים בהרבה מקומות ובגלל זה כנראה אני לוקחת את זה יותר קשה , כי אני מבינה מה יש לי בידיים ומה אני עלולה לאבד - אני כנראה יוצאת נורא ילדותית וקטנונית , ואני מבינה בהחלט שזו דרך החיים - אבל עדיין התחושה הזאת גומרת אותי , ובכללי פרידות נורא נורא קשות לי , אבל זאת נראית לי פרידה כזאת שתהיה לי מאוד מאוד קשה .
אני לא יודעת מה לעשות כשאני אגיע לרגע הזה , ואיך להקל עליי עם התחושה הזאת כשזה יגיע .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025