אני מהכבויים, עובר מנקודה א' לב' בלי רגש
בתפיסה שלי יש המון אנשים שמסתובבים בעולם כמו זומבים, חיים משעה לשעה באדישות, מבלי ממש להגיב רגשית למה שקורה סביבם.
מבחוץ זה נראה רגיל הם יושבים בהופעה של עידן רייכל, מטיילים באירופה הקלאסית, יוצאים למסעדות, יושבים עם בירה בים, הולכים עם חברים לאכול בנמל, אבל לא באמת מרגישים יותר מדי כלפי החוויות שהם חווים, זה יותר נראה שהם מעבירים את האירועים כמו זיפזופ בטלויזיה. סיימנו בילוי במסעדה? יאללה הביתה ולישון.
אבל בתכלס זה הכל למראית עין, מבפנים הם כבויים. האינטראקציות שלהם עם אנשים כוללות שיחות אינפורמטיביות, הרבה שתיקות, קריאה של שלטי חוצות בקול מתפעל, נושאי שיחה שחוזרים על עצמם. אני בטוח שכולנו מכירים אנשים כאלה. הם מדלגים מאירוע לאירוע מבלי ממש להתחבר או להגיב רגשית למה שהם חוו.
מצד שני יש גם אנשים מסוג אחר לגמרי, כאלה שבאמת נוכחים רגשית בסיטואציות שלהם, אנשים שמסוגלים להרגיש, להתלהב, להתענג, להיות מופתעים, להיות מסוקרנים, ואני לא מדבר על כאלה שעושים שואו - ברור שיש גם כאלה - אני מדבר על אנשים שבאמת ובתמים שמחים בצורה פשוטה ותמימה, או אפילו מתבאסים בצורה אותנטית, אבל העיקר שהם מרגישים משהו, גם מבלי שהם באיזה אירוע מטורף, אלא באמת נוכחים וחיים ומרגישים את הדברים הקטנים(שהם לא קטנים בכלל)!
קשה לי כשאני בנוכחות של צנון שמשחק אותה "החזק השקט" או "השתקן המסתורי" או אפילו כאלה שמנסים להיות מצחיקים או מתבלטים כדי לפצות על זה שהם פשוט לא באמת מרגישים נינוחים בשום מקום.
קשה לי עם ההתנהלות הזאת של האנשים האלה, אני מסתכל עליהם ואני רואה מוות מוחי. אנשים ש"רק מחכים שיעבור הזמן".
וזה מפחיד אותי, כי גם אני כזה, ואני נלחם ממש כדי לברוח מהדפוסים האלה, אני ממש מנסה לחיות, להרגיש, לחוות, להיות נוכח ולראות את העולם בעיניים שנותנות משמעות לדברים, ולא כרצף של תמונות חלולות.
כשאני בסביבה של אנשים כאלה אני מפחד שהם יגררו אותי למטה, אני נרתע מהם. אני מפחד להפסיק להרגיש, מפחד לחזור לאמץ את הדפוס הישן והכבוי.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025