בדידות ללא תקווה. איך להתמודד?

אז מניחה שאני לא מחדשת הרבה בנוגע לתחושות בתקופה שכזו.. אבל אם להיות כנה, המצב שלי בחיים היה בדיוק אותו הדבר לפני המשבר הזה ששבר את השגרה לחלוטין ואני חושבת שזה אחד הדברים היותר מכאיבים להודות בהם.
אני בודדה, כבר תקופות ארוכות מאוד. באיזשהו מקום התרגלתי ללבד אבל זה די שקר כי אני לא מאמינה שזה משהו שמתרגלים אליו, או שאמורים בכל אופן.
הבדידות היא מכל פן שהוא, אבל כן גם מבחינת מישהו.
בגילי המופלג עוד לא הייתה לי זוגיות ואני מרגישה שכל יום שעובר זה מתרחק ממני יותר. נשמע קצת כמו סיסמה, אבל זו הרגשה אמיתית, עמוקה וכואבת.
לפני כחצי שנה בערך הייתה הפעם האחרונה בה פגשתי את האדם שרציתי ודחה אותי. בתכלס זה חלק מהחיים, כולנו עוברים דחיות מאחרים וכולנו עוד נעבור.
הבעיה היא האופן בו זה נעשה והעובדה שאני לא מצליחה להרפות מזה יום יום מאז. אני כבר חוששת שפיתחתי תלות מחשבתית מוגזמת בעניין ושאין ביכולתי לשלוט בה.
אסביר, מדובר באדם שהראה עניין בי ולאחר כמה מפגשים נעלם בלי להגיד שום דבר, וכעבור חודשיים הופיע שוב.
אלה היו חודשיים של הלקאה עצמית בשאלה של מה כל כך גרוע בי שלבן אדם לא מספיק חשוב להתנהג בכבוד בסיסי כלפיי ולהגיד שפשוט לא מתאים לו.
ואז, כשהוא חזר, הופתעתי שאולי אני לא כזאת גרועה אחרי הכל.
אז נתתי שוב הזדמנות כי כל כך רציתי שיהיה משהו, ואז לאחר חודש הוא שוב נעלם, רק שבפעם הזו זה היה לאחר שהוא כבר אמר דברים יותר רציניים ולא יכולתי לחשוב שהוא משקר לי, כי מה האינטרס להגיד סתם ?
אבל כנראה שהכל היה סתם. מלהגיד מה הכוונות (החיוביות) שלו כלפיי ולהציג את הדברים (החיוביים) שהוא חושב כלפיי בערב אחד, ועד להיעלם בבוקר שלמחרת בלי להגיד מילה, שוב. רק שהפעם רגשות שלי כבר היו מעורבים בסיפור ופה הקושי.
היום חצי שנה אחרי, כולי תקווה שיום אחד הדבר הזה כבר ייסגר ואזכה לשמוע מה היה העניין כדי שאוכל להתקדם. ברור לי שזה לא יקרה, שהוא במקום אחר וככל הנראה כבר עמוק בתוך קשר כלשהו.
אבל הכובד הזה שאני סוחבת איתי מאז, אינסוף התהיות לגבי זה והביטחון העצמי שהיה ברצפה ועכשיו כבר קבור באדמה.
חשבתי שאולי ברגע שאכיר מישהו חדש ארגיש אחרת, שזה יפנה לי את המקום הזה בראש שכל יום ביומו חושב על זה וייתן לי את המקום שלי כבר.
אבל בינתיים המעטים שיצא לי לדבר איתם מאז, רק גרמו לי להתגעגע אליו יותר.
לא הכי רציונלי נכון ? הרי הוא פגע בי ולמה שאתגעגע לאדם שלא כיבד אותי ברמה הבסיסית ביותר והתנהג ככה בלי סיבה ידועה.
אבל זה המצב.. תקועה בלופ שלא נגמר בהקשר למצב הזה ורק כועסת על זה שפחדתי כל כך "להתעמת" איתו בזמנו רק לצורך קבל הסבר כדי להשאיר את זה מאחורה.
ברור לי שהיום כבר אין לי מה לעשות עם זה ואמשיך לכעוס על עצמי בעניין, אבל אני לא מצליחה לחשוב שכן קיים מישהו אחר שאצליח להתעניין בו ואתרגש ממנו בדיוק כמו עם ההוא שפגע בי.
קשה לי, אני מרגישה פתטית ותקועה ואפילו לראות את השם שלו ברשתות החברתיות מחזיר אותי כל הזמן אחורה.. כשבעצם אני עדיין נמצאת מאחורה אז זה לא בדיוק להחזיר, אלא להזכיר.. כל יום ביומו..