לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו למרות שהוא פגע בי

אני ובן הזוג שלי (לשעבר) היינו ביחד תקופה של בערך 4 שנים.
הוא היה החבר הראשון שלי ולמעשה הגבר היחיד שאי פעם הייתי איתו.
נפרדנו לאחר שנתיים של זוגיות לחצי שנה (פרידה מאוד פתאומית שהגיעה מהצד שלו בכך שרצה הפסקה כי הקשר העיק עליו). לאחר כחצי שנה הוא התחנן שנחזור להיות ביחד במשך שבועות ארוכים בטענה שהוא עשה את טעות חייו ושהוא לא יכול לחיות בלעדיי. חשוב לי לציין שבאותו הזמן כבר כמעט והתגברתי עליו (היה לי מאוד קשה בהתחלה) אבל החלטתי לתת לו עוד צאנס. היינו בקשר שנתיים נוספות בהן הספקנו לעבור לגור ביחד. שנינו מאוד השתנינו והתבגרנו ביחס ל״פעם הקודמת״ והקשר באמת הרגיש בריא וטוב. לפני כחודשיים בערך נקלענו לריב (מאוד מטומטם יש לציין) שבסופו עלו כעסים רבים ושוב פעם- הוא אמר שהוא לא בטוח בקשר שלנו. הלכתי בכעס באותו היום לבית הוריי. הוא לא יצר איתי קשר במשך שבועיים ובפעמים בהן אני ניסיתי הוא סינן.
בסופו של דבר התקשרתי אליו והודעתי לו שאני לא מעוניינת בקשר הזה (עקב ההעלמות הפתאומית והיחס המגעיל שהוא נתן לי מאז אותו ריב אחרי כל מה שעברנו ביחד).
חשוב לי לציין שהפרידה הראשונה מאוד הזכירה את השניה. פתאום, משום מקום, הוא החליט שלא טוב לו והוא מתנתק. לאורך כל התקופה, במיוחד בשנתיים האחרונות הוא נתן לי יחס מדהים- היה אוהב ואכפתי הוא באמת עשה בשבילי הכל בגלל זה הפרידה הזאת הייתה מאוד לא צפויה כי עד אותו יום הכל היה ממש מעולה!! למעשה, הוא כל הזמן היה אומר לי שהוא מתגעגע אליי ורוצה להיות איתי (אפילו באותו יום לפני שרבנו) והייתה ההרגשה שהוא אוהב אותי יותר מאשר אני אותו.
בנוסף, מה שמצחיק הוא שאני באמת לא יודעת מה קרה מהצד שלו, השיחה היחידה שהיתה לי איתו הייתה כשרבנו ושהוא אמר שהוא לא בטוח בקשר שלנו (אני לא יודעת למה, או מה קרה). נראה לי הזוי לסיים ככה 4 שנים אבל אני לא מתכוונת להתחנן לתשובה.
הנורה האדומה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שמאז שחזרנו להיות ביחד, היו לו התקפי חרדה בלתי מוסברים (בערך אחת לשבוע ואפילו יותר). הוא טען שהוא פחד שאנחנו עלולים להיפרד/לא מתאימים ב100% ושהקשר בנינו לא יעבוד. אני מהצד שלי הסכמתי עם החששות שלו כי אני לא בטוחה בשום דבר ב100% וזה אפילו נראת לי מחשבה אנושית לחלוטין. בכל אופן, לא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות מכיוון שכל התקף כזה התלווה במחמאות מהצד שלו וחיזוקים שהוא אוהב אותי והוא לא מעוניין שניפרד לעולם, בעיקרון שהוא בכלל לא מבין מדוע עולות לו המחשבות הללו כי כל כך טוב לו איתי.
מעבר לכך, הוא היה מזכיר הרבה פעמים את החשש שלו שאני ״יותר מדי טובה בשבילו״ או ״יותר ממנו״ אף על פי שהוא היה מפרגן ומרים לי כל הזמן.
בכל מקרה עבר כמעט חודש מאז ה״פרידה״ והספקתי לקחת את דבריי מהדירה שלו (הוא לא היה שם) ולהתחיל ללמוד לתואר. מאז שהתחלתי ללמוד אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולהתגעגע אליו, אני מרגישה שהוא הדבר היחיד שיש לי בראש ודווקא העיסוק בלימודים מגביר את המחשבות עליו. לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד אני מרגישה שחלק עצום ממני פשוט נעקר.
תודה מראש לכל מי שהיתה לו הסבלנות לקרוא את כל הטקסט הזה :)