בן 23, ומעולם לא הייתה לי חברה. מה לא בסדר בי?

היי, אני נמרוד, בן 23. אני קצין לוחם ביחידה מובחרת, בן אדם דיי רגיל ממבט ראשון.
מעולם לא הייתה לי חברה (עד גיל 16-17 זה לא באמת רציני). קצת כדי לצייר תמונה על עצמי אני נראה סבבה (יש שיגידו שטוב, יש שיגידו שממוצע), יותר חכם מהאדם הממוצע. מגלה הרבה אכפתיות ורגישות לסביבה, אבל גם יודע לעמוד על שלי. מאוד חייכן ומשדר חיוביות.

היו לי מספר התחלות של קשרים במהלך השירות הצבאי. הבנות שאיתן יצאתי סוג של התחילו איתי (מבטים, מחמאות וכו') ולאחר מעט זמן הצעתי להן לצאת והן נענו בחיוב. עד פה סבבה. נראה שברושם ראשוני אני דיי סבבה.
הבחורה הראשונה, חתכה את זה אחרי שנפגשנו במסיבה לפני שהיינו אמורים לצאת לסרט.

הבחורה השנייה חתכה את זה אחרי 2 דייטים בסמס כי היא 'לא מחפשת משהו כרגע'.

הבחורה השלישית שיצאתי איתה, אחרי תקופה של פחות מחודש פשוט חתכה את זה בסמס. היא ממש יזמה את הקשר, ובמפגש האחרון שלי איתה היא נראתה מאוד מרוחקת. בשבוע שלפני זה היא הייתה יותר בתוך זה, ובפעם הראשונה והיחידה בחיי שהיו לי רגשות למישהי.

הבחורה הרביעית גם נראה שבהתחלה מאוד יוזמת, החמיאה לי לא מעט, הזמינה אותי לשבת איתה בזמני צהריים בבסיס, ואחרי שקבענו לצאת התחרטה.

הבחורה החמישית ממש שברה אותי. הכרנו תקופה ארוכה ואז נראה שהדברים מתחממים (הייתה מסתכלת עלי הרבה ומחייכת אלי בביישנות כשהייתי עובר ביחידה, מדברת איתי הרבה ומבקשת שניפגש בערב, משתפת אותי במה שעובר עליה) אז הזמנתי אותה לצאת. יצאנו תקופה של חודש וחצי בערך, ובדייט אחרי הנשיקה הראשונה, היא פשוט חתכה ואמרה שהיא לא מצליחה להרגיש אלי כלום.

אני בן אדם דיי בודד כל חיי. יש לי מספר מצומצם של חברים קרובים (5-6), אין לי כל כך קשר עם המשפחה הגרעינית, ההיכרות איתם היא מאוד בסיסית (עדיין גר אצל ההורים אבל ללא תקשורת יום-יומית איתם). אני לא נוטה לשתף בדברים אישיים גם לא את החברים הקרובים ביותר. עם כל הבנות שיצאתי הייתי יושב ומדבר באריכות על כל מיני נושאים. היינו מדברים על היום-יום, על נושאים עמוקים ורעיונות מעניינים.

הרגיש לי שזה פשוט התמוגג במהירות ברגע שזה נהיה אינטימי. אני תוהה אם שפת הגוף שלי שידרה משהו אחר ממה שרציתי, אם הדרך שבה אני מדבר היא משעממת או מורידה, אם אני באופן כללי בן אדם משעמם? אולי החוסר ביטחון שלי ממש ממש בולט וזה מה שמבריח את כולן?
אני מרגיש שנגזר עלי להיות לבד בחיי. גם עם המשפחה אני אנתק קשר במוקדם או במאוחר (סיפור ארוך מידיי לשאלה קצרה כל כך), ויש לי רק את החברים הקרובים שאני מבלה איתם.
אני פשוט רוצה ללכת לישון כשאני מחבק מישהי שאני אוהב, כי בפעם היחידה שזה קרה לי בחיי, הרגשתי שאין לי שום דאגה בעולם.
מה אני עושה לא בסדר? מה אני מפספס?