עתודה ותסכול שלא נגמר. מה לעשות?

אני כרגע עתודאי רגיל (לא עילית) שנה א', עוד כמה חודשים מסיים סמסטר ב'.

הבום המטורף שכולם חווים כשהם שומעים "עתודה" בא אלי רק עכשיו, אחרי שאני כבר עמוק בבוץ. אומרים שלאו דווקא אעסוק בתחום שלמדתי, אהיה כבול 6+- שנים למערכת די מסואבת ומסועפת, לומד עם גדולים ממני (כרגע לא מהווה בעיה, הם אחלה אנשים וגם יש לי הרבה חברים עתודאים) ואשרת עם קטנים ממני (כמו דג ששוחה נגד הזרם)

אני שואל את עצמי האם לא שווה פשוט לעשות צבא רגיל, ללמוד תוך כדי ? הרי, אני נמשך יותר לתחום המחקר והאוניברסיטה, אני בטוח ארצה ללמוד באוניברסיטה אחרי הצבא, אני לא חושב שאהיה מאלה שיקחו את הזמן לגבי החלטה על תואר. המטרה היא לצמצם כמה שיותר את השירות שלי בצה"ל כדי שלא יהיה מה שיחזיק אותי "בחוזה" עמוס כמו עתודה.

מנגד, אם אני אפרוש עכשיו אני ארגיש מרוסק, אני לעולם אתהה מה יכל להיות התפקיד שלי אם הייתי ממשיך, ואם פתאום את כל החברים שלי לעתודה יכניסו לתפקידי פיתוח או תפקידים מקצועיים בחילות מובחרים? איזה באסה אני ארגיש?

מנגד של המנגד, אולי זו תהיה ההחלטה הכי טובה לעזוב, כי הסיכויים לתפקיד מכובד הם לא לטובתי ולטובת העתודאים. כל כתבה שאני קורא אומרת שכדאי לפרוש, כלכלית זה לא משתלם כמובן, אלא יותר אומרים שזהו מסלול התנדבותי (כלומר, בידיעה שנותנים הרבה למערכת בזמן שאותך 'דופקים') ובנוסף יש תגובות לכאן או לכאן, אחד כותב שזה היה המסלול שהציל את חייו, קיבל תפקיד משגע והשני כותב לברוח מהר מהמסלול שלא יתנו לך לשמור על מחסן ברגים (סתם דוגמא..)

אם אני אפרוש, לאן אני אלך? אצטרך כביכול לנחות כעצם זר במקום שכבר התגבש? מהם התפקידים שיתנו לי? האם לשרת 2.8 ולסיים את חובתי ולצאת "לחופשי" בלי כל מיני חוזים יותר שווה מלשרת 6 שנים תחת חוזה עבה שלא נותן לי מרחב תמרון כלשהו? (כל אלה שאלות שבחיים לא אדע, כי התשובות הן לכאן או לכאן)


לסיכום, אני רושם כאן את כל הדברים המתסכלים כרגע:
- אני לא לומד את המקצוע שאני רוצה באמת ללמוד (שזה טיעון די חזק למה לא להישאר כרגע, כי על תואר לא מתפשרים)
-אני חושש מהלא נודע היכן אשרת אחרי התואר, התסכול הזה גורם לי לבכות לפעמים
-אם אפרוש אני עדיין אחשוש מהלא נודע, מה היה קורה אם הייתי נשאר בעתודה, או לאן יגייסו אותי אם אפרוש?


אני אשמח לעצות, מה שהכי חשוב לי כרגע זה גם לשמוע מהנסיון האישי שלכם, האם אתם מכירים עתודאים רגילים (לא פסגות וכו'). אם כן אני ממש ממש אשמח קודם כל אם תפרטו עליהם מה הם למדו ולאיזה תפקידים הם הגיעו (בגבולות ב"מ, אפילו רק תכתבו אם הם מרוצים או לא) זה יתן לי שקט נפשי וגם יעזור לי לקבל את ההחלטה הגורלית והמתסכלת הזאת.