אני אגיד בקצרה פשוט.. אין לי חברים אם זה בגלל שפעם לא היו לי כישורים חברתיים ומאוחר מדי בשביל הבית ספר והצבא או אם זה בגלל שאני ביישן והכול אבל אין לי חברים.. הקטע שלי זה לא מפריע ממש.. טוב לא כמו פעם. לא כמו למשפחה שלי שדואגת להזכיר לי את זה בכל סופש או כל חג שיש ליינים של מסיבות או כל פעם שיש תקופה שיוצאים לים עם חברים והכול ואני תקוע בבית כי אין לי עם מי לצאת לים וכל זה.. כמו שאמרתי זה לא כלכך מפריע לי כי כבר התרגלתי לזה אבל כל פעם שהם מזכירים לי את זה זה כמו ללחוץ לי על הפצעים ולפתוח אותם מחדש.. כל פעם שאני מצליח להדחיק את זה הם מזכירים לי את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב וכל פעם שהם מביאים חברים הביתה יש מצב לא נעים כזה כי אני בחיים לא הבאתי חברים לבית.. לא כמוהם כמו האחים שלי והמשפחה.. אני לא יודע מה לעשות עם זה כבר אני קצת מקנא בהם שיש להם חיי חברה ולי אין פשוט.. יש לכם פתרונות? (ניסיתי להשיג חברים אבל בגלל טראומה שהייתה לי פעם בשילוב של אלכוהול וניסיון לנצל אותי במצב של שיכרון כדי לגנוב לי כסף קשה לי לסמוך על אנשים במיוחד חדשים כי מבחינתי לכולם יש אינטרסים בעולם הזה.. ברור שניתקתי מהם קשר ומאז נשארתי לבדי כזה..) בגדול אני מצליח להדחיק את הצער עד שהאחים שלי זורקים לי על זה מילה פה ושם.. מה אתם הייתם עושים במקומי? עם כל המצב הזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025