פספסתי את רכבת הזוגיות?

היי
כדי לכתוב את השאלה שלי אני צריכה קצת לפרט. אודה לעצות או ביקורת בונה מתובלת ברגישות.

בשנות הילדות והנערות עברתי ניצול מיני ממושך מצד אדם שהכרתי. עד לתחילת שנות העשרים הדחקתי את האירוע ותפקדתי לימודית וחברתית מצוין.
בתחילת שנות העשרים ובמקביל ללימודיי באקדמיה פניתי לטיפול פסיכולוגי של כמה שנים טובות ועיבדתי את הטראומה בדם ויזע.
במהלך כל השנים נמנעתי לרוב מקשרים עם בנים מתוך התניה שגויה שהם יכולים להכאיב, לפגוע או לנצל אותי ולקחו לי הרבה מאוד שנים בשביל לשקם את האמון שלי בהם.
כיום אני בלימודי תואר שלישי,אני גרה בדירה לבד, ועובדת בעבודה מספקת. הטראומה כבר כמעט לא מנהלת אותי, אבל יש לי פה ושם כל מיני תופעות לוואי לדוג: אני לא אלך בשעה מאוחרת לבד... אני שומעת רעשים אני מיד קופצת וכדו...

אבל, וזה אבל גדול, אני מעולם לא הייתי בזוגיות. השקעתי את המשאבים שלי בעיקר בלימודים גם כי זה המקום הבטוח שלי וגם כדרך לרפא את עצמי, והזנחתי את האהבה שכיום אני מרגישה את הצורך בה הרבה יותר מבעבר.
אהבה במובן של קשר הדדי בו אני יכולה להעניק מעצמי, להקשיב, להיות בשביל מישהו, לבלות וכדו...

אציין שאני מגיעה מרקע דתי שמרני ואני באופיי מעט ביישנית כך שגם אם הייתי מגיעה מרקע אחר לא הייתי נכנסת למיטה עם כל אחד אלא רק אחרי שהייתי מרגישה בטוחה ועם פוטנציאל לקשר רציני. במהלך השנים יצאתי אמנם לדייטים, והיו הרבה גברים שרצו אותי, אבל משהו בי לא היה בשל לזה כנראה ולא התאהבתי.

בקצרה אשתף על עצמי שאני חושבת שאני בחורה כייפית ומעניינת. יש לי תחומי עניין מגוונים, חוש הומור והרבה יצירתיות. בלי קשר, אני נראית טוב ומקבלת על כך פידבק חיובי בדרך כלל. אין סממן חיצוני שיכול להעיד על ההיסטוריה שלי.

השאלות שלי הן: האם פספסתי את הרכבת?
האם אני אשמה בכך שרק היום אני רוצה\מסוגלת לקשר זוגי?
האם היותי בתולה ירתיע גבר?
האם החויות שלי והכאב שעברתי יגרמו לגבר להסתייג ממני ולהיות פחות רגיש אלי?
האם יש סיכוי למצוא גבר אינטליגנט ואיכותי בגיל שלי?
איך אני יכולה להכיר גברים חוץ מברים ואתרי היכרויות?ואיך אני יכולה לזהות גברים שמחפשים קשר רציני ולא יזיזות?

תודה מראש!