אני לא לבד אבל אני מרגישה הכי בודדה בעולם, איך לצאת מזה?

אני חרדיה לשעבר מכיתה ו נראה לי הבנתי שאני לסבית וזה שינה לי את החיים. בתיכון כבר יצאתי מהארון לכמה חברות וזה הלך סבבה בחלק מהמקרים. חזרתי בשאלה כשסיימתי תיכון (היה לי קשה לצאת מהמסגרת כי היה חשוב לי לעשות בגרויות) הייתי היחידה בשכבה שעשתה שירות לאומי או צבא. אהבו אותי בשכבה אפילו שהייתי כבשה שחורה אחרי זה פשוט יצאתי מהארון להורים ולמשפחה שזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי וגם להם זה היה קשה כמובן. יצא לי להיות עם נשים אני מרגישה שאני כנה פשוט ואולי קצת ישירה ואפילו מוזרה מחקתי לפני כמה שנים את הפייסבוק והאינסטגרם כי אני פשוט שונאת את הפלטפורמות האלה והזמן וואו הזמן שלא יחזור מלהסתכל בפלאפון זה מגעיל אותי. אני אוהבת מוזיקה יותר מכל דבר אחר מנגנת על כמה כלים אני באמת נראית סבבה חלק יגידו שאפילו די יפה רוב הפעמים הולך לי בדייטים ראשונים אבל אני מרגישה שאני יוצאת עם מתוסבכות. כל החיים שלי השתנו בשביל לאהוב את האנשים שאני רוצה לאהוב אני כמעט בוכה שאני רושמת את זה. למה זה כל כך קשה למצוא מישהי שתחבב אותי באמת אני מרגישה כאילו רוב הבנות שהייתי איתן ניצלו אותי כי הן כן זורמות בקטע של המין והנשיקות ויש בנות נחמדות שהתחילו איתי והן חמודות בטירוף אבל אני פחות נמשכת לצערי. אני מרגישה שאני במשבר כל כך הרבה אומץ נלקח ממני אני יודעת שאני נשמעת בכיינית אבל לא קיבלתי מספיק אהבה בחיים ויש לי כל כך הרבה אהבה לתת. יצאתי לדייט השבוע עם מישהי שעפה עלי בדייט הראשון והתנשקנו פחות רציתי סקס בדייט הראשון אבל היא רצתה שאבוא אליה בסוף לקחנו מונית אליה ואז היא התהפכה היא אמרה שפחות בא לה ובקושי עשינו כלום ואני מלכתחילה לא רציתי גם כי הייתי בסוף המחזור ואמרתי לה לפני שנסענו אליה. היא יפה אני מרגישה שהיא חסרת ביטחון קצת אולי היא אמרה שהיא רוצה לצאת שוב ושאני מדהימה שלחתי לה הודעה היום והיא סיננה אותי אבל למה זה נופל רק עלי מרגישה כמו מקק בעולם של דובים. כאילו אני שבורה ומצטערת שחפרתי אני פשוט לא מאמינה שאני אהיה מאושרת גם החברים שלי הם לא באמת חברי אמת הם יגידו שהם כן אבל איפה הם שאני באמת צריכה אותם? ולמה כולם תמיד מדברים על עצמם? אני מגיעה לסף שלי אני מרגישה שדי כבר אלוהים כמה שנים אני יכולה לתת מעצמי אני חלמתי על החופש הזה בתור ילדה חרדיה בעיר חרדית. כבר כואב לי יותר מדי גם הידיד הטוב שלי שאני חושבת על זה אמר שהוא נדלק עלי בהתחלה והשאלה שלי נשאר משהו טוב ואמיתי בעולם הזה? מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהחור השחור שנכנסתי אליו? זה קשה לי להיות ככה לבד אני רוצה לחיות ולאהוב אני חיה בשביל זה. מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש לבד כל הזמן? אני מצטערת על אורך הדברים יותר רציתי לפרוק את מה שעל ליבי