המשפחה מתלוננת על חברה שלי

היי חברים, אז אני אנסה לעשות את זה לא ארוך מדי ותודה מראש לכל מי שהקדיש את הזמן לעזור ולענות!

אני בן 22, גר במרכז עם המשפחה, חברה שלי בת 20 אנחנו יחד כבר שנה וחצי, היא חיילת שמשרתת במרכז אבל גרה בכלל בצפון והתנאים שלה הם שבוע בית שבוע בסיס...
מאז שהכרתי אותה הדירה שהמשפחה שלה קנו בשיפוצים ככה שבנתיים היא גרה עם סבתא שלה וההורים שלה ואחותה גרים בדירה נפרדת בבניין של סבתא שלה. למדנו עם הזמן שלסוע אלייה ולישון אצל הסבתא זה פחות אידיאלי מכל מיני סיבות...
בגלל שאני עובד כל יום עד מאוחר זה לא שווה שהיא תסע עד אליי בשביל לילה אחד ואז למחרת אני עוזב לעבודה ככה שאנחנו מרכזים את הפגישות שלנו או כשהיא בבסיס קרוב לבית שלי ואז אני נוסע לבקר אותה או בסופש בית שלה היא פשוט מגיעה אליי עד יום שני בבוקר שאז אני מסיע אותה לבסיס והיא מעבירה שם עוד שבוע.
זאת אומרת פעם בשבועיים שהיא ישנה אצלי שישי עד שני בוקר ומבלה איתי והמשפחה שלי...
המשפחה שלי ? האנשים הכי טובים בעולם...
חמים, מקבלים, פתוחים, נותנים לכולם תמיד להרגיש בנוח... וחברה שלי? בדיוק אותו דבר... בחורה פשוט מתוקה תמיד עם חיוך ומרגישה בנוח לדבר ולהקשיב ולצחוק ולהיות עם כולם... נשמע שאין סיבה שזה לא יעבוד אבל לאחרונה קיבלתי מהמשפחה הערות קצת מאכזבות.

עם כמה שהמשפחה שלי חמה ותמיד מארחת על הצד הטוב ביותר אנחנו לא הבית הכי פתוח שיש ובתכלס בקושי מארחים... תמיד כשחברה שלי באה אמא שלי תרגיש שהיא תצטרך לתת תשומת לב ולדאוג ולהכין מלא אוכל ושהחדרים יהיו מסודרים כשהיא שוכחת שאני כבר בן 22 ולא קרה כלום אם יהיה בצורתו הרגילה... האחיות שלי מאוד חברותיות ואוהבות לדבר ולצחוק אבל מצד שני רוצות את הפינה השקטה שלהן... על אבא אין לי מה להגיד כי הוא פשוט יכול להסתדר עם כל דבר בעולם ואין לו בעיה עם אף אחד פשוט...

לאחרונה בגלל הקורונה הסופשים נהיו קצת יותר ארוכים כי לא היו רכבות אז היא הייתה מגיעה אליי מיום חמישי ( אשכרה לוקחת 6 אוטובוסים בשביל להגיע אליי ונוסעת כמה שעות טובות) וישנה אצלי עד שני בבוקר שאני שם אותה בבסיס... כן זה אולי קצת הרבה ימים אבל בכל זאת זה פעם בשבועיים כשהמשפחה שלי באמת אוהבת אותה ומסתדרת איתה ופתאום התחלתי לשמוע מאמא שלי וגם מהאחיות שלי כמה דברים שקצת פגעו בי ואני לא יודע להחליט אם הדעות שלהן נכונות או לא...

ביום ראשון בבוקר כשהלכתי לעבודה חברה שלי הייתה יום שלם בבית ואחותי הקטנה שבחופש גדול גם היא נשארה בבית (צריך לציין שהן מדברות הרבה והכל טוב) חברה שלי הציעה לאחותי לראות סרט יחד בסלון, ואני חושב על זה ואומר איזה חברה מתוקה ובדיעבד שומע דרך אמא שלי שאחותי התבאסה כי היא הייתה ממש עייפה והתביישה להגיד לה לא...לא ייחסתי ממש למקרה הזה חשיבות לא ראיתי בעיה של הצבת גבולות איתה בסך הכל רצתה קצת לבלות עם אחותי ולתת לשניהם עיסוק כיפי.
אמא שלי שגם אוהבת את חברה שלי ומדברת איתה חופשי פתאום אומרת לי שגם היא מרגישה לא בנוח שהיא צריכה לתת לה תשומת לב אך מצד שני לא תמיד בא לה וכשהחברה כמה ימים ברציפות בבית זה מתנגש... וזה לא שחברה שלי ואמא שלי יושבות לבד מתישהו, הן אף פעם לא יחד בלעדיי... זה נטו הרגשה של אמא שלי של חוסר נוחות שיש אורח כמה ימים, היא טוענת שהייתה לה אותה הרגשה אם זה היה חבר שמתארח בן דוד וכו...
אחותי הגדולה הביעה גם את אותן הדעות אבל דרכה השיחה החריפה.
היא אמרה שהיא אוהבת אותה והיא מקסימה אבל שלדעתה אין לחברה שלי גבולות.
עכשיו להגיד חוסר גבולות זה מוגזם היא בסך הכל מותק וכן אין לה טאקט לפעמים או אינטילגנציה רגשית וסביבתית להבין מתי מתאים ומתי לא, אבל מה שגרם לשיחה להתקלח זה הדוגמא שאחותי נתנה שחברה שלי יזמה שנסגור צימר שעה נסיעה מהבית שלי כשאין לי רכב (באותה תקופה בתחילת הקשר היינו נםגשים כשהייתי משאיל מאחותי פעם ב את הרכב לכמה שעות), אחותי טענה שזה שחברה שלי מציעה נסיעה כזו זה לקחת כמובן מאליו שנקח לאחותי את הרכב ולזלזל כביכול באחותי ולקחת אותה כמובן מאליו, ואת הסיבה הזו היא הוסיפה לנושא שאין לחברה שלי הבנה של גבולות ופה כבר נגמרה השיחה בעצבים כי זה לא נכון בעיניי.
חשוב לציין שפעם אני וחברה שלי היינו יותר תקועים בחדר והחיבור הזה עם המשפחה נוצר רק אחרי הרבה זמן כשהיא הרגישה מספיק בנוח איתם ובסביבת הבית, אבל פתאום אני מקבל מהם הערות וביקורת על זה...
מה עושים במצב כזה?? מצד אחד המשפחה שלי באמת אנשים מקסימים ויכבדו אותה כל עוד אני איתה מצד שני חברה שלי באמת כולה לב אחד גדול ולא מזלזלת והכל בא מהרגשה של פתיחות וקירבה אליהם... ובכלל אם היא לא הייתה גרה כזה מרחק והייתה יכולה לקפוץ ליום אחד או אני אלייה בכלל לא היה את הנושא הזה...
אתם חושבים שיש צודק או לא צודק כאן?
מה אני יכול להגיד למשפחה או לחברה שישפרו את המצב?
שוב תודה לכל מי שהגיע עד לכאן לקרוא!