הפסקנו לשכב אחרי שנה ביחד

אני בת 30, יש לי בן זוג מהמם, אנחנו בזוגיות שנה וקצת. אוהבים אחד את השני מאוד ומסתדרים מעולה. גרים ביחד. עם הזמן נעשינו חברים הכי טובים אחד של השנייה.
הכרנו בעבודה, כך שהרבה ימים אנחנו מבלים ממש יחד, וכשלא- מסתמסים אחד עם השנייה כל היום.
בהתחלה הסקס היה ממש לוהט, לא הצלחנו להוריד את הידיים אחד מהשני. כל נגיעה הייתה אורגזמה והמתח המיני היה מאוד גבוה.
עם הזמן תדירות הסקס ירדה ודעכה. היום אנחנו במצב שאנחנו שוכבים אחת לשבוע (במקרה הטוב) וגם זה כי אני מבקשת (לפחות ככה זה מרגיש לי). לרוב, אנחנו מוותרים על חדירה ומסתפקים במין אוראלי או אוננות הדדית.
בהתחלה, היה קל מאוד להתגרות- נשיקה טובה הייתה מספיקה כדי להצית את הגירוי. היום זה מרגיש (לשנינו) שצריך "לעבוד" בשביל זה- לגעת באיברי המין או בחזה, וגם אז קצת קשה "להתניע". בעבר היו לי כאבים איומים בחדירה, הוא הגבר הראשון שנהניתי מחדירה איתו, בעיקר כי הוא כל כך עדין ומתחשב. מידי פעם הוא אומר שלא בא לו סקס כי זה "פרוייקט" (צריך להתחיל לאט וזה לוקח זמן, כדי שלא יכאב לי). שזה כשלעצמו גורם לי להרגיש מאוד לא טוב עם עצמי.
בא לי שיחזור הביתה ואני ארגיש שהוא "צריך" סקס, שהוא "רעב" לזה. שיעשה דברים מיניים כמו "להצמיד" לקיר, ללחוש משהו מלוכלך באוזן או דברים אחרים בסגנון ושיעשה את זה כי *הוא רוצה* ולא כי אני מבקשת. אבל זה לא המצב.
אני ממש אוהבת לרדת לו למשל, אבל אני מרגישה שאני צריכה ש"יושיט לי יד" בקטע המיני, שאני ארגיש שאני לא לבד בצורך הזה. קשה לי להיות היוזמת (בייחוד כשזה לא עובד)- זה גורם לי להרגיש די דחויה.
שנינו משתדלים לשמור על עצמינו מבחינת חדר כושר וטיפוח אישי. ובכלל, הוא גבר מאוד מושך בעיניי, נעים לי להסתכל עליו ולגעת בו. אני מרגישה איתו בטוחה ואהובה.
אני בטוחה שהוא לא בוגד בי (ומן הסתם גם אני לא בו)
אני לא יודעת מה בדיוק השתבש, מעצות אחרות שנכתבו פה, בייחוד ע"י אנשים יותר מבוגרים מאיתנו- עושה רושם שזה ממש לא טוב.
בהתחלה הוא לא ממש היה מוכן לדבר על כל הנושא, היום הוא מוכן לדבר ורוצה לפתור את זה, אבל שנינו לא יודעים איך.
ברוב הימים אנחנו חוזרים הביתה, מכינים משהו לאכול ואח"כ רואים איזו סדרה ביחד/מדברים על החיים/הולכים לחד"כ. נשאבנו לאיזה לופ של שיגרה (שהיא אומנם נעימה, אבל לא מינית).
כואב לי שבד בבד עם החברות שהלכה והעמיקה ביננו, חיי המין הלכו ודעכו.
אני רואה את החיים שלי איתו, אבל יש תסכול מהמצב. מה אפשר לעשות?

נ.ב
אני פחות שמרנית ממנו, לפני שהכרנו הייתי הולכת למקומות של נודיסטים למשל. הוא יותר שמרן ולא אוהב את הדברים האלה אז ויתרתי על זה.