נאנסתי לפני שנתיים ומאז קשה לי במצבים מיניים/שמזכירים מיניות

היי, תודה מראש לעונים.
יהיו פה כמה נושאים מעורבים זה בזה..
הייתי צריכה לפרוק את כל מה שעל ליבי ודבר זה אכן גרם לי לסדר.


יצאתי עם בחור וכבר בפעם השלישית הוא דחף ידיים, בדרך "עדינה" באמצעות מסאז.
אמרתי לו די, אבל הוא תירץ את זה בתור כך ששם ושם יש שרירים כאלה ואחרים שצריך לעסות אותם..
הערתי אבל לא היה לי נעים להמשיך, עשיתי לו שיחה
ברורה לאחר מכן ובלילה התפרקתי בבכי משוגע, אפילו מאז האונס לא בכיתי..
הבטן התכווצה לי, ייבבות, בכי קשה.

סוף כל סוף כשפגשתי מישהו שכיבד אותי, לפתע על היציאה השלישית הוא מפסיק לכבד אותי ומתחיל לגעת בי מינית ללא שום הסכמה מצידי.
הוא התייחס אליי כמו אל נסיכה בהתחלה, הרגשתי הכי טוב בעולם, נפתחתי אליו עם נחמדות היתר שלי, ואוטומטית הוא הפסיק להעריך אותי, כי אני לא מעריכה את עצמי וזה מה שאני משדרת לצערי, רוב האנשים יתייחסו אליך בהתאם למה שאת/ה משדר/ת.

מאז, הוא מנסה להיות נחמד ואני לא יכולה, פשוט לא יכולה להיפתח יותר. לא רק בגלל שהוא נגע בי, אלא בגלל אי הכבוד כלפיי.. בגלל מה שחוויתי לא הייתי בקשר אינטימי עם גברים 3 שנים, ועכשיו דווקא כשנפתחתי זה מה שקורה..
מה דעתכם? דיברנו, אבל קשה לי להמשיך לדבר ולהיפגש כאילו שלא קרה כלום, הוא ראה אותי האמיתית והרגישה ועכשיו לא משנה איך אני אראה לו את עצמי הוא תמיד יזכור שאני הבחורה הקלילה והתמימה שאפשר לנצל מבחינת כל דבר.

נ.ב על האונס הוא לא יודע.. סיפרתי לו בקיצור שבחורים תמיד רצו אותי רק למין ואין לי ניסיון טוב, ולמרות שהוא אמר שזה לא יקרה יותר מרגיש לי אחרת, כאילו הוא לא לקח את זה ברצינות.

חשבתי על זה לעומק וחשבתי שאולי אני גורמת לעצמי אוטומטית לחשוב ולהרגיש כך בגלל מה שחוויתי, אך אינני יודעת אם זה נכון.
משום מה כשהוא נגע בי, לא הרגשתי כימיה טובה או נעימות כלשהי, אנרגיות לא טובות.
מה שכן, אהבתי להתחבק איתו, להחזיק איתו ידיים, להישען עליו ולשים לו ראש על החזה.. משום מה אני לא יכולה בלי הדברים האלה, הם במקום הראשון אצלי.
מספיק שתהיה רמיזה מינית כלשהי בתת מודע, כמו להחזיק ידיים לעסות וללטף אותן ולהסתכל לי בעיניים בקטע מיני, אני אכנס לסטרס.

אני לא יודעת אם זה קורה לי בגלל שהאדם הזה לא מתאים לי, או בגללי. אין לי ניסיון טוב וניסיון בכלל אפשר לומר, לכן אני לא יכולה להשוות בין מצבים שונים.
אך ברמה החייתית אצל כל בני האדם יש אינטואיציה, עם מישהו את תרגישי בנוח להיות ועם מישהו לא, ואיתו משום מה מרגיש לי הכי נוח וטוב בעולם בקטע של החיבוקים וכו'.. מעולם לא עשיתי כך עם בחורים, בדר''כ אפילו ידידים אני לא מחבקת.

אך ישר כשהתחלתי לעשות זאת, לשים ראש על החזה, להראות חיבה כזו חזרה, הוא נדלק *רק* במובן המיני ולא החיבתי והרומנטי. האמת, המפגש האחרון גם התחיל מוזר, הוא בא אחרת מהרגיל והיה די לחוץ ולא מסודר ולא כיבד אותי מלכתחילה, למרות שבמפגש הקודם הדבר היחיד שנתתי לו לעשות הוא מסאז' בגב, ושם לא היו את החיבוקים ובסגנון מהצד שלי..

ממש בא אליי אדם אחר, כאילו מישהו דיבר איתו והוא בא במטרה אחרת.
הפסיק להתייחס אליי כמו ג'נטלמן, הפסיק לחכות לי (נגיד נכנסים לחנות, אז הוא קונה לעצמו ויוצא מהחנות מבלי להגיד דבר), התחיל לגעת בי פיזית ולתת מכות קטנות בצחוק (כמו שחברים בנים עושים בכתף אחד לשני, אז לי עשה כך ברגליים למעלה), לא הראה לי שום כבוד, והכל לפתע.

מה כל זה אמור להיות? היה לנו יום מדהים ומצויין במפגש השני, הוא נפתח כלפיי והתרגשנו, הכל היה כל כך טוב, והמסאז לא היה מיני בכלל, הוא היה מאוד רגיש ורומנטי.. ובמפגש האחרון, הוא אפילו קצת הכאיב לי ועשה הכל מהר, נעלם הרגש מצידו.

והכל כל כך מוזר לי, באמת שהוא אדם טוב, נראה כאילו הוא התהפך בשנייה, אני לא יודעת..
והוא ההפך לא מבין מה קרה, הבטיח לי שהכל לא יחזור על עצמו אבל בלי קשר, זה לא עוזר להגיד לבן אדם שלא מכבד אותך ''תכבד אותי ולמה עשית ככה וככה'' לכן על הכבוד לא דיברתי.. בן אדם לא ישתנה, שאלתי אותו על גבי כמה דברים שהוא עשה והוא אמר שהוא אפילו לא שם לב..

זולגות לי הדמעות כל הזמן, לא מבינה מה קורה לי.
לא הכנסתי את האדם לליבי, לא עשיתי כלום חוץ מלהיפתח ולהיות אני האמיתית.
הרגשתי טוב, הרגשתי סוף כל סוף שמעריכים אותי.. אמנם היו מעט מפגשים, אך כל מפגש נמשך 12 שעות (יש בינינו גם עבודה פרטית משותפת, גם מבצעים אותה וגם יוצאים), והאמת 12 שעות זה מאוס נורא, בגלל זה כנראה הכל קורה כל כך מהר במובן הרע, כי אפשרי להכיר מישהו ב 12 שעות כל פעם ולהרגיש שאתם מכירים הרבה זמן..

בנוסף, הוא גם לא הבין אותי.
בהתחלה כשהוא ניסה לגעת בי במובן כלשהו לא התנגדתי (הוא הרים אותי סתם ברומנטיות מתחת לישבן כיך כך הסתדר, והבעיה היא שהוא כל הזמן ניסה לסדר ולקרב את הידיים מתחת לאיבר המין, חטפתי שוק קטן ולא הצלחתי להעיר לו..).
אז מן הסתם הוא חשב שזה בסדר, אני הרי שותקת.. וגם אחר''כ במסאז, שתקתי, ואז זרקתי 2 הערות בהפרש קצר של זמן, הוא הפסיק וניסה להפוך את העניין לתמים והמשיך שוב, ואני פשוט ''נהנתי'' עם עיניים עצומות, חיכיתי שכל זה כבר יגמר.

מה דעתכם? במפגש הבא שגם ככה אני לא רוצה שיתקיים, איך להתנהג?
שוב, יש עבודה משותפת פרטית שאנחנו צריכים לסיים אז אין לי איך לברוח.
ובנוסף, אני מרגישה שהעניין לא גמור פה..
כי גם מהצד שלו זה מוזר, תדמיינו שאתם נוגעים במישהו ולרוב הוא שותק ונראה כאילו הוא נהנה, ואז הוא מתלונן ואומר לך שזה פגע בו. די הזוי, לא?

מהאונס יש לי בעיות עם הכל.. ניסיתי להיפתח כאן ולתת הזדמנות למרות שלא הרגשתי נוח עוד במסאז הראשון שהוא עשה לי, ניסיתי להיפתח טיפה כי חשבתי שאני מעניינת אותו מעבר למין, כך הוא נתן לי להרגיש. אך אם זה באמת היה כך, הוא לא היה משתנה כל כך מהר ובא כאדם אחר במפגש השלישי.. התייחס אליי כמו אל גוש בשר ולא כמו אל בן אדם, לא חיכה לי במקומות ציבוריים, לא עזר לי בעבודה, המכות הקטנות והדיבור המועט והפחות מכבד.. אלה דברים שלא משקפים את האדם שהוא היה לפני, האדם שנתן לי יד והרים אותי מעל כל דרך בעייתית, ''סחב'' לי את הדברים, נישק לי את היד, החמיא לי והתייחס אליי כמו שגבר מעולם לא התייחס אליי.. כמו אל מלכה. חשוב לציין שלא ביקשתי ממנו לעשות זאת, חשבתי דבר כזה קיים רק בסרטים..
מה קורה פה בעצם?.. אני הבעייתית? או שהוא הבעייתי? אני לא יודעת איך להמשיך מפה והאם כדאי לספר לו על האונס שחוויתי. אני לא יודעת עכשיו אם הבן אדם באמת טוב ואיכותי ועשה זאת בלי כוונה מפני שקיבל מסר שגוי.
שוב, מטריד אותי יותר אי הכבוד כלפיי מאשר הנגיעות שהיו, בנגיעות הסברתי את הצד שלו, שתקתי וזה התפרש כהסכמה, הבעיה היחידה היא שהוא לא עצר לגמריי כשהערתי פעמיים.

אוסיף דבר נוסף ואגיד שבמראה שלי אני נראת בחורה קשה וקרירה, ואז אוטומטית אני נפתחת לנשים ולגברים והם מנצלים זאת (מבחינת ידידות וחברות, בזוגיות אין לי ניסיון).
כלומר, האופי לא תואם למראה שלי, כשאנשים רואים אותי הם אוטומטית מאוד מכבדים אותי ומתחנפים אליי, ודבר זה לא נעים לי.. אני נראת בסדר, העניין הוא שאני משדרת משהו שגורם לאנשים להתנהג כך (דבר זה נאמר מפי אנשים שהכירו אותי לעומק).
אני אוהבת תמיד להחמיא חזרה ולהעלות את האדם שמולי, אך משום מה באותה השנייה אנשים מתחילים להתייחס אליי רע - באותה השנייה שהם רואים שאני נחמדה וכל כך פתוחה חמה ואוהבת, ובמיוחד חייכנית וחיובית באופן מוגזם, תמימה.
כל אלה לא מאפיינים את המראה שלי, רבים בעבר נהגו לקרוא לי סנובית *מבלי להכיר אותי*, למרות שאני הבן אדם החברותי ביותר שיש, אעשה הכל בשביל לרצות אחרים ואת עצמי לעצמי אשאיר אחרונה.. לא מעריכה את עצמי אך מנסה לעבוד על כך.

וגם עם הבחור הזה, על כל דבר קטן וקטנטן שהוא עשה אמרתי לו תודה רבה והחזרתי לו. אם הוא קנה לי משהו, הצעתי מיד לקנות לו גם, אם הוא דאג לי למזון ולשתייה, אוטומטית דאגתי לו גם, ומהר מאוד כבר באותם הרגעים הוא הפסיק לכבד אותי. האמתי, כאשר עשיתי דברים כאלה עם הידידים שלי בעבר, הם הפסיקו לכבד אותי משום מה.. ואני עושה דברים כאלה לא מתוך פמיניזם וכדומה, אלא מתוך כבוד בסיסי. אדם מכבד אותי ועוזר לי, אני אעשה זאת חזרה.
למה אנשים לא מעריכים זאת אצלי? ובמיוחד גברים.. ניסיתי פעמים בודדות להתנהג עם אותם הידידים ההפך, לא אמרתי על כל דבר קטן תודה ולא הצעתי להם לשלם עליהם/לעזור להם לסחוב או להחזיק משהו/להציע דבר מה חזרה, לא עשיתי זאת למרות שרציתי. ולהפתעתי.. הם התחילו לכבד אותי! כל אחד מהם הפך לג'נטלמן והתחיל להתייחס אליי ברצינות וחלקם אפילו פיתחו רגשות.

-אז יש פה שאלות קטנות ורבות..
אשמח למענה מאנשים בעלי ניסיון,
תודה רבה!