נמאס לי כבר להתלבט - האם להשאר בקשר?

אז יש לי חבר כבר שנתיים (שנינו 22) הכרנו בקורס שעברנו יחד
עברנו כל כך הרבה עד היום,
הוא השתנה הרבה
הוא באמת מקסים, דואג לי כמו שלא דואגים לאף בן אדם, אי אפשר לפספס כמה אכפת לו ממני וכמה הוא אוהב אותי, יש בינינו קשר נפשי מאוד טוב , מאוד פתוחים אחד עם השני, מדברים על הכל , יכולים לדבר שעות.
יש לנו מטרות משותפות ואנחנו משלימים אחד את השנייה. הוא מאוד העלה לי את הבטחון ואנחנו מאוד מאזנים אחד את השניה.
עם זאת, יש דברים שאני לא מצליחה להתעלם מהם
הראשון הוא המשפחה שלו, הורים גרושים, אח שעומד להתגרש ועוד אח עצבני( חבר שלי הקטן- מאוד שונה מהם). בנוסף המצב הכלכלי לא טוב.
לאמא שלו פחות התחברתי , יש לה אופי שונה מאוד ממי שאני ומהמשפחה שלי ( וכן יש בחבר שלי מעט מן האופי שלה מן הסתם שגם מרתיע אותי) . הם מאוד מאמינים באמירה שהחזק שורד ואני לא אוהבת את זה.
אני לא אומרת שזה בהכרח טוב אבל המשפחה שלי תשים את עצמה אחרונה ותמיד תתן לאחרים , את ההורים שלי אין בן אדם שלא אוהב ומעריך והם תמיד יעזרו ויתנו הכל למי שצריך.
במידה ונתחתן מאוד מפחיד אותי המצב שעלול להווצר בין המשפחות. איך החתונה תתנהל מבחינה כלכלית ואיך ההורים שלי יקבלו את האופי של המשפחה שלו.
בנוסף לזה שהמשפחה שלי לא עפה עליו וזה ממש מבאס אותי.
הדבר השני שמפריע לי הוא ההערכה העצמית הגבוהה שיש לחבר שלי. יוצא לו לפעמים אמירות מתנשאות, וגם הסביבה רואה את זה .
הוא מאוד בטוח בעצמו והוא יכול להתווכח איתי על משהו כי הוא בטוח שהוא צודק ( וכמובן שלפעמים הוא טועה) אבל יוצא שהוא פשוט מבטל את מה שאני אומרת או אומר משהו מתנשא עליי לא במקום וזה פוגע בי.
לצערי יוצא לפעמים שאני מתביישת בו
זה יכול להיות במשפט שפתאום הוא אומר ליד אנשים
אוהצחוק שלו וגם משהו קטן בנראות שלו מפריע לי אבל מנסה להתעלם מזה.

דבר נוסף שמטריד אותי זה שאני מנסה לשנות בו כל כך הרבה דברים מתחילת הזוגיות שלנו.
זה התחיל בצורת דיבור שלו שלא אהבתי -קללות ומילים מסויימות.
צורת התנהגות לאנשים.
טעויות בדיבור. לבוש ספיציפי שאני מעדיפה
הוא היה חילוני וכבר שנה שהוא חזר בתשובה. (אני דתייה).
כל השינויים האלה מפחידים אותי.
אומרים שמי שאוהב מקבל את הבן אדם ככה
ואני כן אוהבת אותו אז לא יודעת מה זה אומר
אני יודעת שזה לא פייר עבורו והוא מבחינתו יעשה הכל בשבילי ובשביל הזוגיות שלנו.
מהצד השני יש בו תכונות שאני מאוד רוצה שיהיו בבעל העתידי שלי:
הוא מאוד קליל וזורם, הוא מחליק דברים מאוד מהר, אין מצב שהוא יסיים איתי שיחה כשאני עצבנית, הוא חכם וחריף ועל אף הקושי הכלכלי שלו הוא קונה לי כל פעם משהו.
אני מאוד סומכת עליו ויודעת שהוא תמיד שם בשבילי ואני בשבילו ואנחנו באמת חברים טובים.
אבל עם כל אלו זה לא מרפה ממני
ויוצא שכל כמה זמן אני מעלה את הרהורים האלו ופותחת הכל מחדש ומפחדת להחליט.