רוצה להשפיל את הבן זונה כמו שלא השפילו אותו בחיים. איך לעשות את זה?

אז אני ילדה בת 15. בלי שום ניסיון ברומנטיקה, בנשיקות, בכלום. אולי אפילו קצת תמימה מידיי. פגשתי אותו בפורים, בגלל שיש לנו חברים משותפים. אני הייתי בתחפושת מאוד מושקעת, עם פאה, ואיפור והכול. ביום יום אני לא שמה איפור. בדרך כלל אני נראת בסדר, אבל באותו היום הייתי ממש יפה, בתחפושת. הייתה בינינו כמייה ממש טובה, ולא יכולנו להפסיק לדבר. החלפנו מספריי טלפון, ולא הפסקנו לדבר גם בווצאפ, ואחר כך גם בטלפון. מהר מאוד הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, ואני מעולם לא חשבתי עליו אחרת. אבל מאז אותו היום בפורים לא נפגשנו שוב. יום אחד הוא הודיע לי שיש לו חברה. ממש ממש שמחתי בשבילו. הוא אפילו נתן לי את מספר הטלפון שלה. אבל בערך אחריי חודש הקשר בינינו קצת נותק. עברו ארבעה חודשים, והגיע הקורונה. היה לי דיי משעמם, אז שלחתי לו הודעה. וחזרנו לדבר כאילו כלום. כרגיל, השיחה זרמה, ושנינו נהננו. שבוע אחריי שחזרנו לדבר, הוא סיפר לי שהוא רוצה להיפרד מחברה שלו, תמכתי בו, והודעתי לו שאחריי שהוא יפרד ממנה, נוכל ללכת לאכול גלידה או משהוא, כדיי לעודד אותו. בערב של היום למחורת, שאלתי אותו מה קרה איתה בסוף. הוא כתב לי שהוא נפרד ממנה. שמחתי בשבילו, כי הוא אמר שהוא באמת לא אהב אותה. אבל אחר כך ההודעה שהוא שלח הפתיע אותי. הוא שלח הודעה ארוכה, שאפשר לתקצר לשש מילים. "אני אוהב אותך. תצאי איתי לדייט?" הייתי דיי בשוק, וניסיתי קצת להוריד אותו מזה. אבל הוא התעקש. הוא אמר שהוא בחיים לא פגש מישהיא כמוני. ואני כמו איזה סתומה פשוט נמסתי. קבענו דייט. שבוע לפניי אני הייתי על קוצים בגלל זה. הדייט הראשון בחיים שלי! מצאתי תלבושת חמודה, והחלפתי אותה עוד חמש פעמים. דיברתי עם כול החברות, וכול הזמן הזה חשבתי. אני באמת מחבבת אותו במובן הזה? שכנעתי את עצמי שכן. כשהגעתי למקום שכבענו. הגעתי קצת מוקדם, לכן הופתעתי לראות אותו כבר שם. הלכתי אליו, וקראתי לו. הוא הרים את המבט מהטלפון בחיוך, ובבת אחת החיוך שלו נעלם כשהוא ראה אותי. אמרתי לו "היי! מה קורה?" ואז הוא אמר "אמ... היי. את נראת... שונה..." אז צחקקתי, אבל כבר התחלתי להרגיש אי נוחות. הלכנו למסעדה. ניסיתי לנהל שיחה, אבל הייתה מין הרגשה שהוא לא זורם. בסוף נמאס לי, ואמרתי לו "אמ... בקשר להודעה ששלחת לי-" הוא קטע אותי באמצע ואמר "אה, זה? אמ... זכרתי אותך הרבה יותר יפה. אז את יכולה פשוט לשכוח מזה טוב? הא הא" אז הנהנתי, וחייכתי, ודיברתי טיפה חזק יותר, כדיי שלא ישמע את הציפיות שבניתי בשבוע האחרון, את הלב שלי, ואת ביטחון העצמי במראה שלי שבניתי, בקושי רב, במשך 15 שנים, נשברים לרסיסים. ה"דייט" נגמר. בהגדרה, נשארנו ידידים. עדיין מדברים קצת בווצאפ. אבל אני פיתחתי שנאה אל הבן זונה הזה. בין ככה תמיד ידעתי שאני נראת דיי מומצעת. אבל שכנעתי את עצמי שאני יכולה להיות יפה. בניתי ביטחון עצמי, וכמו מטומטמת הקשבתי לו. אני שונאת אותו כמו שלא שנאתי אף אחד אף פעם. שונאת אותו מספיק בשביל להרוג אותו אוליי. ואני רוצה לנקום, בדרך הכי משפילה, מגעילה, ונוראית שיש. אני רוצה לרסק לו את הביטחון העצמי, כמו שהוא עשה לי. כרגע אנחנו מדברים מדיי פעם בווצאפ, ואין כול כך סיכוי שניפגש שוב בקרוב. איך לנקום בו? איך אני יכולה להשפיל אותו? אף אחד לא יודע כמה אני שונאת אותו. כול החברות שלי חושבות שסתם לא הלך בינינו הקטע הרומנטי.