לא מוצא את מקומי בעולם הזה

אף פעם לא היו לי חברים. תמיד הסתדרתי עם כולם בכל המסגרות אבל אף פעם לא הייתי מספיק מעניין בשביל שמישהו ירצה לשמור איתי על קשר בטווח הארוך. בנוסף יש לי בעיה גם בתחום הזוגיות- אני נמשך למין הלא נכון וגם הנתונים הטבעיים שלי בקטע הזה די בעיתיים. אפילו לא ניסיתי אף פעם להכיר מישהו או מישהי כי אני יודע שאין לי סיכוי וגם אני מעדיף לשמור את עניין המשיכה לעצמי. בזמן שאנשים בני גילי צוברים חוויות, עושים דברים וטורפים את החיים מה שנקרא אני בקושי יצאתי מהחדר שלי בבית של ההורים. בנוסף גם בתחום הקריירה לא התקדמתי לשום מקום , עבדתי בכמה עבודות די בסיסיות אבל לא עשיתי תואר, ופה ושם היו תחומים שגיליתי בהם עניין וניסיתי להתעמק בהם אבל באותה מהירות שבה גיליתי את העניין כך העניין הלך והתפוגג. חלק מהבעיה זה OCD חמור ביותר שיש לי. איזשהי מחשבה שפתאום צצה יכולה לנטרל אותי לחלוטין להרבה זמן. ניסיתי כל מיני טיפולים אבל זה לא עזר. סה"כ אני נראה סבבה, גובה סבבה, אדם נחמד, די אינטיליגנטי.. אנשים שמכירים אותי אף פעם לא מצליחים להבין את הפער הזה בין הנתונים הטובים כלפי חוץ לכישלון המוחלט בכל תחומי החיים. אבל יש כל כך הרבה מחסומים אצלי שמונעים ממני כל אפשרות להצליח, מחסומים שרק אני יכול לראות והם בלתי נראים כלפי חוץ. היו תקופות ארוכות בחיי שלא הייתי בטוח אם אני רוצה להמשיך ואפילו קיוויתי לפעמים לחטוף סרטן כדי לקצר את הסבל. היום כבר אין לי מחשבות כאלה אבל עדיין אני מאוד אדיש לגבי החיים שלי וגם אם אני אקבל בשורה על מחלה קשה כזאת או אחרת זה לא יזיז לי יותר מדי. ברמה שאפילו כבר לא מעניין אותי לעשות כל מיני בדיקות רפואיות תקופתיות שאנשים עושים. סה"כ מצבי הבריאותי טוב ואני פחות או יותר שומר על הבריאות אבל גם אם זה ישתנה ממש לא אכפת לי מהסיבה שבאמת אין לי שום תכלית לחיים שלי ואני לא רואה שום סיכוי להתקדם. אני פשוט אמשיך להיות תקוע באותו מקום עד שיקרה משהו שלא תלוי בי כי אני בן אדם מאוד פסיבי וגם פה ושם כשאני עושה נסיונות לקדם את החיים שלי זה לא מוביל אותי לשום מקום. אני לא יודע אפילו למה אני כותב את זה כי אני לא חושב שיש איזשהי עצה במצבי שיכולה באמת לעזור אבל לפעמים זה טוב לפרוק אז תודה לכולם על הקריאה.