למה אמא שלי מדכאת כל רצון שלי לעשות עם החיים?

למה אמא שלי מדכאה כל רצון שלי לעשות עם החיים ?
אני בת אדם,שחייבת שינויים כל תקופה, שינויים במראה,במקום,ביחס ובהרבה דברים,כמובן שלא כל חודשיים אני עוברת דירה צובעת שיער ומשנה את עצמי מחדש,אני כל פעם רוצה דבר אחר.
קשה לי שעוצרים את זה ממני,קשה לי שלוקחים לי את העצמאות והחופש ,מאוד קשה.
ניתן לומר שבשנתיים האחרונות הרבה השתנה, אני החלטתי סוף סוף להפסיק להתנהג כמו מי שאני לא, אני מודה, הסתובבתי עם הבנות הכי שרמוטות,הכי פרחות והבנים הכי ערסים שהיה, אתם יכולים כבר לנחש איזו ילדה הייתי אם הייתי איתם, אני לא הייתי אני באמת, הייתי חברה שלהם כי לא היו לי חברים פשוט,זו הייתה האפשרות היחידה ובמקרה שלי,אני לא מסוגלת להיות בלי חברים. בשלב מסוים התחלתי להתנהג כמו עצמי באמת,התחלתי לעשות דברים שאני אוהבת באמת ואני חושבת שהם מה שצריך לעשות עכשיו מבחינתי אני ראיתי את זה ככל מה שרציתי להיות הפכתי לזה,והייתי מאושרת בטירוף,כמובן עם כל דבר שעושים בא הדבר הרע שעושים כדי להגיע לשמה ועשיתי כמה דברים רעים ואני לא פוחדת להודות,אני מצטערת על חלקם ועל חלקם לא.
ההורים שלי לא קיבלו אותי מאז שהתחלתי להיות אני בכלל לא,הם ישר נעלו אותי בבית,עשו הכל כדי לדכא אותי והם הצליחו לתקופה אני יכולה להודות.
אני יכולה לראות על בני אדם,מה הם באמת חושבים,רוצים ומרגישים,אנשים אומרים לי כמה שהתכונה הזאת טובה,אבל אני פשוט ראיתי שכל מה שאמא שלי רוצה זה שאני יהיה הילדה שאני לא,זאתי שהיא לא אוהבת,לא אני,רק ככה היא תתייחס אליי נורמלי שוב.
זה קשה,הריבים,העלבונות,הירידות על מי שאני, להזכיר לי תמיד את הדברים שעשיתי כדי להיות מי שאני,הכל כדי להוריד לי את הבטחון.
היא עשתה הכל כדי להוריד לי את הרצון לעשות כל מה שחשוב,כל מה שטוב ורע,שהייתי מאושרת,היו לי ציונים טובים,הייתי משקיעה במה שאני אוהבת,הייתי יושנת נורמלי (יש לי בעיות שינה) ,היא הרסה הכל,אין יותר ציונים,לא אכפת לי מהדברים שאני אוהבת,אני לא יושנת בלילה.
זה עושה אותה כל כך מאושרת להרוס לי ? או שאני יסבול ?
למה היא לא רוצה שאני יעשה דברים שאני אוהבת ?
למה כל דבר שאני אומרת שאני רוצה לעשות בעתיד זה גרוע כל כך? למה זה שאני רוצה לעשות דברים שהיא לא עשתה ולא תעשה זה כל כך גרוע ?
מה לעשות ?
שיחה עם אמא שלי לא עוזרת,גם לא עם היועצת.