איך לא מאבדים אמון בעולם הרגש?

שנה טובה לכולם.

אני מאמין שהרבה כבר מכירים אותי. אני מגיב באתר הזה הרבה. וגם מעצבן הרבה עם הדעות ה'פאנטיות' שלי.

אז כך על קצה המזלג.

גדלתי בבית מאד קשה ואני מהקטנים. כך שגדלתי ילד כאפות.
תמיד הסתכלתי קדימה להתקדם ולשמור על האישות שלי בצמיחה.
עם השנים יצאתי מהמקום הנחיתי ויצרתי קשרים טובים עם כל בני המשפחה. כך שבחתונה שלי כולם רקדו והצטלמו יחדיו שזה שיא מכל בחינה.

הבעיה שהתחתנתי עם בחורה שמאד מתאימה לי מבחינת האופי אבל מסתבר שהיא נשארה במקום הילדותי.
חייה בפנטזיות בחלומות סותרים. בטוחה כל הזמן שהכל נגדה או הכל שלה. בקיצור משהו בלתי אפשרי.

בהתחלה לא הבנתי מה קורה איתי. הבנתי שמשהו לא בסדר אבל סבלתי נורא. היא הפכפכה. מודה בבוקר שעשתה טעות ובערב שוב מתנפלת באותה שיטה. בוכה לי על המצב שלה ומתעקשת להישאר איתו.
אני ידעתי שההורים שלה פסיכיים והיא כמעט לא יצאה מהבית, ככה שאמרתי ניתן לה זמן לצאת מהעולם המפגר הזה. שהיא גם יורדת על עצמה כל הזמן וגם באה בטענות כאילו כל העולם חייב לרצות אותה תמיד.

הבעיה שהיא התעקשה לערב אנשים בסיפור. אמא שלה מטפלת רגשית. וכמה שהיא יודעת שאמא שלה עשתה אותה פסיכית עדיין היא אמא שלה והיא מעריצה כמוה את הסיסמאות של החכמולוגים. ובמקום ללמוד לכבד ולחפש לעצמה פיתרון היא רצתה להפיל הכל עלי.
מצד שני מחוץ לבית אף אחד לא רואה את הבעיה. זה נראה זוג מקסים. נכון שהיא קצת מסוגרת אבל מתנהגת ממש מקסים. וזה לא שהיא עושה הצגה לעולם, היא עושה הצגה גם לעצמה.
באיזה שהוא שלב התחלתי להיות פחות נחמד ולהבין שזה לא עסק. ומצד שני אנשים שהתעניינו בי מהצד דחקו בי שכדאי שבגלל הרקע שלנו נקבל ליווי ויהיה טוב יותר.

ואז אני מגלה למרבה התדהמה, (תמיד ידעתי שיש אנשים טמבלים וחמורים. אבל בכל זאת, לראות ולהרגיש.) שהיא מספרת להם עלי דברים בצורה הכי שלילית. ואני שנזהר לדבר עליה יפה כי זו אישתי חוטף מהם על הראש האשמות מדומיינות. בפניה.

היא מדומיינת. היא באמת מאמינה שאני בעל רע. אבל בכל זאת נתתי לה את הנשמה.
אני יודע שהיא נראית מסכנה והיא באמת מסכנה. אבל בכל זאת, רואים בעל חזק ליד אישה בוכה ומתלוננת ישר צועקים עליו בלי לבדוק?.

בסוף ראיתי שאין לי ברירה. זרקתי אותה והיא עשתה הכל כדי שנחזור. מהר מאד זה חזר למצב הקודם ואני כמובן מואשם ב'כישלון'..
בסוף הצלחתי להיפרד ממנה רק כשהתנהגתי אליה במידה שהיא התנהגה איתי בערך. מאד מכוער. לא הייתה לי ברירה.

כעת מה אני עושה עם עצמי?
כל המשפחה מסתכלת עלי ככה. כל האנשים מסביב. אנשים מבוגרים שעזרו לי בחיי שופטים אותי. - אם הוא בא מכזאת משפחה בטח...
אני נתתי לה את הנשמה נתתי לה ביטחון עצמי הייתי בשבילה אבא ובעל ומטפלת והוצאתי אותה מהדיכאון. ואת כל המרירות היא הוציאה עלי והכפישה אותי בכל מקום.

אני רוצה לחיות עם אנשים טוב. אבל רובם אומרים, - מה אתה חושב שאתה צודק לגמרי? - מה זה צודק נתתי לה את החיים והיא בעטה בי. (למרות שבמצבי רוח שונים היא מודה על האמת. אבל לא בפניהם. היא הפכפכה ומדומיינת חייה בעולמות סותרים בעקשנות.)

איך אני נשאר בלי שנאה לאנשים הקרובים אלי? פתאום כולם מסתכלים עלי ככה.
- אה גם הוא גרוש.
איך אני נשאר באמון לאנשים? אנשים אמרו לי דברים מכוערים מאד.
איך אני נשאר עם אמון בבחורות? אני לא רוצה להישאר לבד אבל הדברים שהיא דיקלמה לי גם בשם אחרות פמיניזם חולני ברמות הזויות. (כמובן שהיא אמרה גם דברים קיצוניים לצד השני אבל זה לא מרפא.)

אני כעת לבד. מצב כלכלי תקוע. אמא בדיוק עברה לגור בבית חולים.
איך יוצאים לרחוב עם חיוך ולא במבט שונא על כל העולם?