הוא בעניין שלי או שאני הוזה את הכל? לעשות צעד?

אני לא יודעת למה אני כותבת את זה ולמה בכלל אכפת לי, אבל יש בחור מהעבודה, (שאפשר לומר שנדלקתי עליו בערך מהרגע הראשון, מה שמאוד לא אופייני לי) שהסתכלנו אחד על השני ממש במשך כמה דקות, ומאז כל פעם שנתקלנו אחד בשני היה את המבט הזה, אבל אולי זה רק בראש שלי. קיצור, ״ הכרנו״ רשמית שהוא עשה אפצי וזה ממש הקפיץ אותי, וצחקתי עד דמעות מה שהוביל אותו גם לצחוק.
פעם שנייה הייתי בקפיטריה איתו לבד, ושהוא קלט אותי פתאום הוא התחיל לזמזם את שיר התקווה לעצמו, התפוצצתי מצחוק ונחנקתי מהמיים שבדיוק שתיתי, והתחלנו לדבר לא זוכרת על מה, בעיקר צחקנו אחד עם השני, ושבאתי ללכת הוא עצר אותי כזה והמשכנו לדבר, וכמה דקות אחרי שנינו התקדמנו למוקד עבודה והוא שאל כמה שאלות בסיסיות וצחקנו ביחד ואז הוא הלך ומאז כל פעם שראינו אחד את השני שניינו חייכנו חיוך גדול. אולי היו עוד כמה סיטואציות, אני לא זוכרת, זה קרה מזמן.
ואז היו חגים, אז לא ראיתי אותו בכלל. וכשנגמרו החגים ונפגשנו כבר לא חייכנו אחד לשני אבל בהחלט הסתכלנו. בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אבל לפני חודש אולי ישבתי עם חברה וידיד בחוץ והוא עבר לידי ואני דיברתי וצחקתי וקלטתי שהוא עדיין מאחורי, במקום להכנס למוקד שלו, הסתובבתי אליו שאני עדיין צוחקת והוא מהר נכנס,וישר חברה שלי אמרה, מזה המבטים האלה, טוב שלא יצאו לו העיינים, חמש דקות הוא מסתכל עלייך , וגם ידיד שלי אמר שהוא הסתכל וכאילו לקח תזמן, עמד ליד הדלת ובמקום להכנס פשוט הסתכל עלי.
לא ידעתי מה לחשוב חח, שבוע אחרי הייתי בקפיטריה, מאחוריו, בתור לתמי 4, וחבר שלו אמר לו, ״ מה אתה נותן לה לחכות בתור, לא יפה, בחורה״ והוא הסתכל עלי כזה עם חברים שלו, ואני ביישנית עד כאב, אז חייכתי וניסיתי לגלגל עיינים כזה, והוא חייך ואמר ״ מה את מחייכת?״ ואז מירוב שהייתי נבוכה,( כי אני כל כך דלוקה עליו) צחקתי כזה, והוא התחיל לצחוק ולשאול למה אני צוחקת ופלטתי משהו על זה שאני רגילה לצחוק ממנו. והוא אמר לי, מי את? (וכבר דיברנו על זה פעם) אז אמרתי לו אם הוא לא זוכר אותי והוא שאל מאיפה.. חשבתי שהוא כנראה לו זוכר אז אמרתי לו לא משנה והוא אמר, מפה אני מכיר אותך נכון? לא ממקום אחר? ואז צחקתי ואמרתי ״ברור רק מפה,״
מפה לשם הוא חשב שאני עובדת עליו ואנחנו מכירים ממקום אחר אז זרמתי עם זה והוא תפס לי תיד ולא נתן לי ללכת( בצחוק) ושאל מאיפה מה ואמרתי לו שזה היה בצחוק והוא לא האמין, הוסיף אותי בפייסבוק ואמרתי לו שצחקתי והוא אמר״ מוזרה״ וצחק. למחרת לא הסתכל עלי חח.
ויומים אחרי, באתי לעבודה חולה אחרי מיון, וישבתי בחוץ עם חברה וסיפרתי לה מה קרה לי, הוא עבר לידי כזה התקדם אלי ונגע לי באף כזה, וחייך והלך מהר וחייכתי לעצמי כזה, אבל לא התייחסתי אליו כזה מרוב שקפאתי. שהוא חזר הוא שוב נגע לי באף וקרץ, ואמרתי לו״ ימוזר״ וצחקתי והוא צחק ואמר׳ לא את ׳ והמשכתי לדבר עם חברה שלי והוא חזר ושוב עמד ליד הדלת והסתכל עלי ולא נכנס כמה דקות, חברה שלי חסרת הנימוס הסתובבה אליו ואמרה לי אמלה איך הוא מסתכל! מזה? והוא שמע אותה כנראה והלכתי למות. מפה לשם עוד מליון סיטואציות שהוא עובר וכולם מסביבי״ איך הןא מסתכל מזה?״ ומבטים וחיוכים.. לפני שבוע הוא גם אמר לי שלום! אבל לא חיכה כדי לקבל תשובה.. פשוט אמר ׳ שלום׳ והלך. ואתמול כלום :o ! ישבתי מולו בחצר, מולו, ועברנו אחד ליד השני ים פעמים, ובסוף הערב היינו כל כך צמודים שממש הרגשתי תגב שלו מאחורי שיצאתי מהדלת והמשכנו ללכת לאורך המסדרון אפילו העזתי להסתכל עליו וכלום. כבר שנה מאז הפרידה עם האקס שאף גבר לא מצליח לגרום לי לזכור את השם שלו והוא היחידי שאני איכשהו מרגישה שאני ממש ממש רוצה להכיר. וידוי- בחיים לא פניתי אליו, רק הוא אלי. אני ביישנית וסגורה כל כך שחושבים שאני סנובית. והעניין, שאני באמת מוכנה לפנות אליו ולעשות צעד ולדבר כי אני באמת מעוניינת בו, הוא הטעם שלי כל כך, גדול ממני בשנתיים, יש לו חיוך מדבק, בפעמים המעטות שיצא לנו לדבר לא הזזנו את העיינים אחד מהשני, והוא כריזמתי בטירוף. מה אתם אומרים? הוא סתם נחמד והכל זה שיחת חולין? או שאני צריכה לשבור תקרח הדמיוני ולעשות צעד? סליחה על החפירה!