כל כך רע לי בעבודה שאני נמצאת בה. מה כדאי לי לעשות?

היי.
אני ממש צריכה עזרה ואני אשמח לשמוע כל עצה שהי על מנת לשנות את הסיטואציה.
אני עובדת בעבודה שאני מרגישה שהיא מרוקנת אותי נפשית בצורה נוראית. ידוע לי שיהיו כאן אנשים שיגידו שאני צריכה להגיד תודה כיוון שהרבה אנשים מחפשים עבודה או נמצאים בחל"ת, אבל אני אומרת שהלוואי שהיו מוציאים אותי לחל"ת מרוב שקשה לי כאן.
המשבר הזה אולי גרם לאנשים לאבד את העבודה שלהם אבל הוא גרם לכך שאין לאיפה להתקדם, אין עבודות כמעט ואני תקועה.
אני עובדת בעבודה אדמיניסטרטיבית במשרד עו"ד. לפני הקורונה, היינו אני ועוד מזכירה כאן ורוב העבודה "נפלה" עליה, הייתי יוצאת בשעה 16:00 ועוד יכולתי להתמודד עם כך.
לא תכננתי להישאר במשרה הזאת כל כך הרבה זמן, אבל הייתי זקוקה לכסף ולאחר השחרור מהצבא ואמרתי שאתפשר.
ואז הקורונה הארורה הזאת הגיעה.
פיטרו את המזכירה שהייתה איתי (כיוון שמנהלת המשרד אמרה שהיא לא מרוצה ממנה וכביכול ניצלה את מצב הקורונה ופיטרה אותה) ויצא שכל העבודה נפלה ונופלת עליי.
כבר אין לי כוחות נפשיים, אני משתדלת להישאר חזקה אבל קשה לי.
עברתי לא מעט דברים בחיי ואני לא מאמינה שבגיל 21 אני יושבת וכותבת את השאלה הזאת עם דמעות, חשבתי שבגיל הזה אני אמצא את עצמי אפילו במעט ואני אשיג חברים חדשים כי מעולם לא היו לי.
העו"ד כאן נוראיים והמנהלת משרד גם נוראית, אמנם יש כמה נחמדים אבל הם לא הרוב לצערי.
הם מתנהגים אליי נורא בהתנשאות, מקטינים ראש בכל דבר והם מאוד לא מעריכים את מה שעושים עבורם.
בנוסף, אין כאן סביבת עבודה צעירה, אנשים כאן נשואים כבר ובעלי תואר, אני הכי רחוקה מזה שאפשר.
לא ממזמן הביאו עוד מזכירה אבל היא מגיעה רק פעם או פעמיים בשבוע והיא עדיין מתחילה, מה שאומר שהיא לא עוזרת לי כל כך כי היא מגיעה בערב ושמעתי שגם אותה רוצים לפטר.
אני צריכה כסף, אני מודה, כמו כל בני האדם, אבל עדיין קשה לי מאוד כי אני כל כך רוצה להתעסק במשהו שאני אוהבת (רציתי לפתוח בלוג של טיפוח עור ויופי) אבל אני לא יודעת עם מה להתחיל, ואם לא להתעסק במשהו שאני אוהבת אז לפחות לעבוד בסביבה צעירה שיש לאיפה להתקדם.
אני גרה רק עם אימא שלי ויש לה בן זוג שגר ממש דרומה וידוע לי שהיא רוצה ללכת לגור איתו ואני מפחדת מאוד שהיא תעזוב אותי עם כל החשבונות.
אני מנסה להגיש קורות חיים למשרות דומות אבל אף אחד לא חוזר אליי, ואני יודעת שחלק מזה זה בגלל הקורונה הנוראית הזאת שגורמת לכך שיש על כל משרה לא מעט מועמדים.
אני באמת אחראית, עם ראש על הכתפיים ויש לי קליטה מהירה, אני מתקתקת דברים ואני נותנת את כל כולי, באמת. אז למה אף אחד לא חוזר אליי? למה לא לתת הזדמנות?
המקום הזה משפיע על הבריאות הנפשית שלי לרעה. אני כבר לא יודעת מה לעשות.
בבקשה, אני ממש צריכה עזרה, בבקשה תייעצו לי מה לעשות.
חשבתי על להגיש משרה לסוהרת או משהו שקשור למשטרת ישראל, אפילו מאבטחת אבל אני לא בטוחה שהדברים האלו מתאימים עבורי ועבור האופי שלי.
תודה לכל מי שיעזור!