"אמא" משתגעת מיום ליום. מה עושים איתה?

שלום לכולם,
זה טיפה ארוך, אבל בבקשה תקראו עד הסוף. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב הזה כבר... :(
בשנים האחרונות (מאז שגדלתי והפכתי לבחורה יפה-לא מתרברבת, רק מנסה לגרום לכם להבין חלק מהסיפור. חוצמזה, אני בסך הכל בחורה טובה- אני לא מעשנת ולא שותה, אני לומדת והולכת בדרך הישר- אין סיבה להתנהגות כזאת) אמא שלי מתנכלת לי, מעליבה, משפילה אותי ומנסה להוריד לי את הביטחון בכל הזדמנות שיש לה. היא בנאדם לא יציב בנפשה (ככה אבא שלי ואחותי טוענים, אבל לדעתי זאת הצגה אחת גדולה). היא לא הייתה ככה תמיד, רק בשנים האחרונות המצב שלה החמיר כי איבדה את 2 הוריה המבוגרים ו2 אחים גדולים. היא אישה אכזרית ביותר, אין לה שום רגש והיא בטוחה שאני עושה דברים כדי לעצבן אותה. אני לא בנאדם של משחקים, אני תמיד מנסה לשמור על השקט בבית ו"סופגת" הרבה פעמים את השטויות שלה, עד שלפעמים אני לא יכולה יותר. היא בוחנת אותי כל הזמן, את התגובות שלי, את סף העצבים שלי, ומה לא....
האישה בת 53 והיא לא עובדת כבר כמה שנים טובות, ולא יוצאת מהבית- היא מפחדת לצאת מהבית, יחד עם עוד כל מיני פחדים שהיא פשוט מסרבת להתגבר עליהם. היא יושבת כל היום מול הספה ומשחקת במשחקים מטופשים בפלאפון ורואה טלוויזיה כל היום. היא לא מודעת למצב שבו היא נמצאת, היא לא יודעת שאיך שהיא מתנהגת זה לא נורמלי (בגלל כל הסיבות הנ"ל רצינו להביא לה פסיכיאטר עד הבית אבל איכשהו בסוף זה לא יצא לפועל.. חשבנו שהמצב שלה השתפר ואז היא שוב חזרה אחורה). הבעיה העיקרית שלה היא שהיא מוציאה את כל התסכול והמירמור שלה עליי (לעומת זאת את אחותי היא מאוד אוהבת. גם אני אוהבת את אחותי ואנחנו חברות מאוד טובות), כי זה נוח לה כי אני עדיין גרה בבית (אחותי עזבה את הבית בגלל ההתנהגות של האמא).
אבא שלי תמיד תומך בי בקטע הזה, וכשאנחנו רבות, היא תמיד יורדת לפסים נמוכים (היא מראה דפוסי התנהגות של ילדה- בלי ציניות), היא מקללת, מעליבה ואומרת לי שלא יצא ממני כלום, אבא שלי תמיד אומר לה להפסיק לדבר אליי ככה ושואל אותה מה כבר עשיתי לה?
כשמישהו לא מסכים איתה- היא "תגבור" עליו באמצעות צעקות וקללות (זאת דרך ההתמודדות היחידה שהיא מכירה) עד שנשתוק ו"נקבל" את הדעה שלה. אין לנו זכות להביע דעה בבית. אפילו לאבא שלי נמאס ממנה. אני באמת לא מבינה מה הוא עושה איתה...מגיע לו הרבה יותר טוב מזה.
אני אתן לכם דוגמא מאוד קיצונית לזה- לפני כמה ימים החלטתי שאני אעבור לחדר הישן של אחותי כי יש שם אווירה נעימה וחמימה. אז אבא שלי כמובן תמך ברעיון ואפילו עזר לי להעביר את הדברים שלי לחדר החדש, וה"אמא" התחילה לצעוק שאני לוקחת לה את הפרטיות (כי החדר שעברתי אליו יותר קרוב לחדר שלה) ושאני צריכה להישאר בחדר שלי. עכשיו זה לא נגמר פה. מאז שעברתי לחדר החדש עברו יומיים בסך הכל ומאז היא לא מפסיקה לצעוק, לקלל ולהשפיל אותי. היא צועקת כבר יומיים שלמים בלי הפסקה ומעירה את כל הבית בצעקות (היא עושה את זה בכוונה כי היא יודעת שזה יפריע לנו לישון). למזלי- אני לא מקשיבה למה שהיא אומרת עליי, אחרת מצבי באמת היה גרוע, אבל כל הצעקות האלה והדווקא הזה, עושה אנרגיות שליליות ואווירה רעה ומכוערת. אני לא יוצאת כמעט מהחדר שלי כשאני בבית, אני פשוט מפחדת לצאת. אני די חזקה, אבל כמה אפשר לספוג?? אני רק בנאדם... אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלה איתי. אני תמיד עוזרת בבית, ועושה לה סידורים אם היא צריכה והיא לא מעריכה כלום ולוקחת אותי כמובן מאליו.. פשוט רע לי כבר. אני מתפללת שהיא תמות. או שיהיה לי מספיק כסף ואוכל כבר לעבור דירה. מה עושים איתה??
היא כבר השתגעה בעבר, וזאת לא פעם ראשונה- אבל הפעם משהו בזה היה שונה. לא יודעת בדיוק מה, אבל ההתנהגות שלה הייתה מפחידה ומרתיעה ברמות אחרות...
אם מישהו ראה את הסרט "פרשס" אז זה בדיוק ככה, רק עם התעללות נפשית ומילולית...
מה עושים??