לא רואה כיוון בחיים לא מבחינה זוגית ולא בשאיפות בחיים.. מה לעשות?

היי
קודם כל אני רוצה לומר תודה לכל מי שיקרא את הפוסט הזה.

אז ככה אני כיום בן 26.

בזמן האחרון אני חושב על המשך חיי ואיך אתקדם בחיים בעקבות המצב הנתון
אני נמצא במערכת יחסים משהו כמו כ4 שנים לערך
אני לא רואה כיוון בחיי אם זה מבחינה זוגית ואם זה מבחינת שאיפות להמשך חיי.

אסביר למה :
לפני 4 שנים הכרתי את בת זוגתי והכל היה מעולה למרות כל הקשיים בדרך ( אמא שלה לא מקבלת את הקשר , סוג של אגואסיטיות עדתית)
זה לא כ'כ הפריע לי כי עם השנים פיתחתי לעצמי דפוס התנהגות שאין לי דבר כזה לא בחיים זה לא קיים , למרות כל הקשיים המשכתי ועד היום אני בקשר עם אותה בת זוג

לפני כמה חודשים עברנו לגור ביחד וכאילו זה לא מה שציפיתי היא לא נקייה כמו שציפיתי שתיהיה (יותר נכון כמו הדיבורים לפני המעבר) זה מרגיש לי כמו עבודה בעיניים אני לא בחור פרימיטיבי אבל שאומרים לי משהו אני מצפה שיעמדו אחריו כמו בכל דבר בחיים.

אני יודע שזה נשמע קשה אבל לפני שהפמניסטיות קופצות עליי אני פשוט דוגל בדרך חיים של בלי חרטות , או אמת בפנים או אל תציגי לי משהו שאת לא וברגע האמת זה לא קיים

עוד משהו שמפריע לי זה חוסר הגדלת הראש שלה בקטע כאילו אני יעשה את זה רק כדי לצאת ידי חובה ואני אסביר .
לדוגמא כשאנחנו יושבים בשולחן שישי עם ההורים שלי הכל נחמד צוחקים אוכלים ומספרים חוויות מהשבוע לאחר שנגמרה הארוחה מין הראוי שהאורחים מציעים לעזור בפינוי השולחן גם אם זה אפילו על מנת לשמוע 'לא לא זה בסדר אני מסתדרת'
כמו שאמרתי על מנת לצאת ידי חובה
הקטע הוא שהיא אפילו את זה לא עושה וזה די חורה לי כי אני אדם שמסתכל בדבר קטן עשר דברים קדימה לאותו תחום.

זאת אומרת שאני רואה וראיתי את אותו דבר שגרנו יחד, אם לא אבקש זה לא יקרה כאילו ממתינה שיאמרו לה , עכשיו אני מסתכל הלאה במידה וארצה להקים איתה משפחה אני אסתכל על הדברים האלה כדי שלא ישפיעו על הילדים שלי ואו על משפחתי בעתיד .

זה משהו שבהתחלה הבלגתי ואז ראיתי שזה דפוס התנהגותי להציג i have been there done that.
ובתאכלס בשטח אין לא דובים ולא יער .
דיברתי איתה כמה פעמים על הנושא והיה איזה שינוי קטן ושוב אותו דפוס חזר
אני לא יכול להיות גננת ולהעיר לה כל הזמן או לתפעל אותה בכל דבר מין הראוי שתגדיל ראש.
ובכלל לא אוכל לעשות זאת בזמן שאפרנס את המשפחתי והתרוצצו לי כמה דרדסים בין הרגליים .

בזמן האחרון היא הפכה לתלותית בקטע מחריד בכוונה שלמה אני כל היום עם חברים שלי ( אנחנו מתפרנסים ביחד ) וכרגע זו הדרך היחידה שלי להניח כסף על השולחן ( למרות שאני כבר לא חי איתה בגלל אותו דפוס התנהגות )

אחרים יעידו עליי שאני אדם מאוד נקי ומסודר אולי זו הסיבה שקשה לי עם הדפוס התנהגות אצלה.

אתה כבר לא מתייחס אליי כמו פעם , אני תמיד בעדיפות אחרונה
למרות שאני מתעניין ותמיד משתדל שאני פנוי לשאול לשלומה ולראות איך עובר היום
אך נראה שזה לא מספיק לה .


אני מצד אחד רוצה לקום וללכת אך מצד שני נכנסות לי מחשבו לראש
"היי חבר אתה אוטוטו בן 27 איפה עכשיו תמצא מישהי טובה לך תכיר אותה עכשיו שנה שנתיים כדי לראות אם זה זה בכלל ושלא נדבר על ילדים והלאה)

אני מודע לכך שמרבית הזוגות לא עוזבים מחשש לא למצוא זוגיות נוספת
אך מצד שני אני בן בכור ולכל האחיות ואחים של אמי יש כבר נכדים , והייתי רוצה לשמח אותם ולתת להם את זה למרות שזה לא רק בגלל שהם רוצים אלה כי אני חושב שאני רוצה .)

אבל משום מה יש לי תחושה שאמא של בת זוגתי תמרר לנו את החיים ואני לא מעוניין בכאבי ראש ושכל פעם תגיע אליי עם טפטופים מאמא שלה ויתחילו מגננות והתפרקות בקשר)

אך מצד שני קשה לי לראות המשכיות בגלל דפוסי ההתנהגות שלה
היא מצידה מלינה בגלל הדרך שאני משיג את הכסף לשולחן ואני באיזשהו מקום מבין אבל מצד שני אומר שבסופו של יום כסף זה כסף ולא משנה הדרך שהוא הגיע .
הספקתי לחסוך בשנה בין 50-60 שלפני כן בעבודה לא הייתי חוסך אגורה התקדמתי קניתי בשנה הזו חוסרים רציניים שהיו לי שילמתי הלוואות גדולות ובנוסף הצלחתי לחסוך סכום מכובד ( לצערי רק השנה התעוררתי לחיי בתחום הפיננסי)

עכשיו אני חושב בעיקר על המשך הקשר מה הייתם מיעצים לי לעשות אני די מבולבל מרגיש בגיל 18-20 חושב יום א יום אחר חושב ב'