יש לי בן זוג מושלם אבל נאחזת באקס

**מבקשת לא להעלות את זה לרשתות חברתיות מלבד זו.
שלום
איך אתחיל?
אני שקועה בבעיה שאני גורמת לעצמי אך נגד רצוני.
יש לי בן זוג מהמם.
אנחנו מעל לשנה ביחד, מתוכה גרים ביחד כמה חודשים טובים.
הכימיה שלנו מדהימה ואנחנו כמעט ולא רבים
בעיקרון- יש בו את כל מה שיכולתי לבקש בבן זוג ואפילו יותר.
מעל להכל בנוסף הוא חברי הטוב ביותר.
אבל (ותמיד יש אבל)
אני תמיד שקועה במחשבות על האקס- אתן קצת רקע עליו
אני והוא מכירים בערך 10 שנים והסיפור שלנו התחיל מגיל צעיר, בסביבות גיל 13
יצאנו למשך תקופה קצרה ונפרדנו למשך כשנתיים (עד גיל 15).
הזמן הקריב בנינו שוב (למדנו ביחד) ונכנסו למערכת יחסים למשך שלוש שנים פחות או יותר.
אהבנו ברמה של אובססיה, בקיצוניות עד כאב, וכשאני כותבת עד כאב אני מתכוונת לכך.
הוא היה הכל בשבילי ואני הייתי הכל בשבילו.
היחסים שלנו הדרדרו די מהר- הוא שיקר, איכזב ובכל פרידה שלנו ניצל את ההזדמנות לנשק ״חברות״ שהיו לי, אבל אהב אותי(?)
הגענו למצבי אלימות בריבים שלנו.
נכנסתי לדכאון קשה ואפילו עד היום מטפלת בזה.
יש כל כך הרבה מעבר למילים השטחיות האלו אבל קשה לכתוב וקשה לשתף.
בכל מקרה, נפרדנו.
הקשר ביני לבינו לא נותק כל כך מהר ותמיד ניסינו למצוא את הדרך שלנו בחזרה אחד לשניה (לא בריא, לא מומלץ)
ונסחבנו עם הסיפור הזה עוד כמה שנים טובות למרות ההתנגדות הנמרצת של הסביבה שלנו, בעיקר הסביבה שלי.
הרגשתי שרק אני שהייתי בתוך הקשר הזה יכולה לראות את הטוב שבו ואחרים מבחוץ לא.
לפני כשנה הכרתי את בן זוגי הנוכחי, בן אדם שאני יכולה לאהוב אחרי כל כך הרבה זמן.
התקדמתי בחיים, התחלתי ללמוד ובעיקרון על הדפים- אני עושה הכל כמו שצריך, כולם מרוצים.
אבל בתוכי אני לא יכולה לתת לאקס ללכת, אני חושבת עליו ובוכה
אני מרגישה לא שלמה, לא קיימת.
אני מודעת לגמרי ב100% שהקשר שלי ושל האקס לא היה בריא, לא היה נכון ומזיק
אז למה זה קורה לי? למה אני לא משחררת אותו? למה אני עדיין אוהבת אותו?
אני יודעת שהוא באותו המצב שלי, הוא התבגר והוא שונה לחלוטין אבל עדיין אותו דבר (בשבילי), ואני יודעת שהוא כלוא במה שהיה שלנו, ובמה שלא יהיה יותר שלנו.
איך אני יכולה לתת לזה ללכת? איך אני יכולה להתקדם נפשית ולא רק מבחינה חיצונית??
אני צריכה לשחרר הכל ולהמשיך הלאה או להחזיר הכל בחזרה ולתקן? אני אבודה:(
תודה למי שעוזר.