נראה לי שההורים שלי מזניחים אותי. אבל אני לא בטוח

אני אתחיל מההתחלה. הכל התחיל כשהיתי בן שלוש.
היה משחק שממש אהבתי שהוא במקרה המשחק הכי פופולרי בעולם כיום

למשחק כראים מיינקראפט.
עכשיו מיינקראפט זה משחק שהכל שמה קוביות ואתם יכולים ליצור לבנות ולהרוס דברים אפשר ליצור כלים בשביל בנייה והריסה מהירה יותר

אפשר לבנות בתים ערים וכל דבר שרוצים.
מה שבעצם גורם למשחק להיות בקטגורית הסאנדבוקס והשרדות
למה השרדות?

במשחק יש שלושה סוגים של מצבי משחק
יש מצב דימיון יש מצב הישרדות ויש מצב הארדקור )שבאותו זמן לא היה(

בקיצור אז אני התחלתי לשחק במשחק הזה כשהייתי בן 3!
בשנת 2009. המשחק בדיוק יצא לאור באותו זמן.

ואני ממש אהבתי אותו.
סבא שלי קנה לי אייפד ומאז זה הדבר היחיד שעשיתי הייתי באייפד.

לכל מקום שהלכתי שיחקתי מיינקראפט רוב הזמן וטיפה אנגרי בירדס
אבל הנה מה שקרה.

בגיל 5 אמא שלי החליטה להחליט משהוא.
עד אז אף פעם לא רבנו תמיד היינו שמחים ומאושרים.
זה היה רק אני ואמא שלי בגלל שאבא שלי עזב כשהייתי בגיל שנתיים.

ההחלטה של אמא שלי הייתה להתחיל להוריד זמני מחשב.
מה זאת אומרת? היא הגבילה את הזמני מחשב שלי מכל יום כל הזמן ל30 דקות ביום.

ואני בעודי לא רגיל לחוקים לא אהבתי את זה ואז התחיל הריב הראשון שלנו
הייתי בן חמש באותו זמן כמו שהזכרתי.

אחרי הרבה ריבים על זמני מחשב הצלחתי לשכנע את אמא שלי על שעה ביום אבל זה בא במחיר גדול.

מאז היו לנו ריבים כל יום.
למה אתם שואלים? בגלל שהיא החליטה שהריבים באו מהמשחק האהוב עליי

מיינקראפט. ומאז היא לא הרשתה לי לשחק בזה.
הריבים החמירו אחריי הזמן אבל לא ידעתי איך להוריד דברים לאייפד שלי
אז לא יכלתי להגיד לאמא שלי להוריד מיינקראפט עוד פעם

לא יכולתי בעצמי.
ואז אחרי קצת זמן הייתי בן 6 אברנו לסבתא שלי בגלל שהיו לנו בעיות כסף
באותו זמן לא היו שום הזנחות

אבל אמא שלי יותר החמירה בעיניין המיינקראפט.
הורדתי משחק שהיה דומה למיינקראפט בגלל שהכל שמה היור ריבועים
זה היה משחק רובים שאפשר להשיב מטבעות ויהלומים להשיג רובים טובים יותר.

יום אחד אמא שלי חזרה מהבנק וראתה אותי באייפד שךי משחק במשחק ושאלה אותי מה אני משחק.
אמרתי לה שא ץני לא יודע איך קוראים לזה

אבל זה משחק רובים.

והיא שאלה אותי אם אני משחק מיינקראפט.
אמרתי לה שלא והיא לא האמינה לי.

אז היא הענישה אותי ולקחה לי את האייפד לשבוע.

עברו הרבה שנים וככול שהשנים עברו הריבים החמירו.
הריבים תמיד נגמרו באין שבוע אייפד או היום אין אייפד וזה עצבן אותי.

אני רק רציתי לשחק מיינקראפט.
אחרי 3 שנים מגיל 6 הפכתי לגיל 9 כבר לא גרנו אצל סבתא שלי וגרנו בחדרה.
אני לא אגיד באיזה מקום אבל גרנו בחדרה.
אברנו לבית ספר שמה ואז קרה משהוא.

אמא שלי מצאה גבר.
אמא שלי התחילה ללכת לדייטים עם מישהוא בואו נגיד שקוראים לו יוסף.
זה לא השם שלו אבל נגיד שקוראים לו ככה.

עכשיו יוסף היה גבר נחמד בהתחלה והכרתי אוץו בפעם הראשונה כשאמא שלי לקחה אותי לראות סרט.

יוסף היה ממש שמח להקיר אותי והוא אפילו קנה לנו פופקורן.
הוא היה ככה עד שהוא התחיל לגור אצלינו.

כשהוא גר אצלינו הייתי בערך בן 9 וחצי והוא כל הזמן רב עם אמא וצעק עליה.
אני תמיד הייתי הולך לחדר ובוכה כשזה היה קורה. וחשבתי שאוליי הוא יצעק עליי גם. וליפעמים הוא באמת עשה את זה.

דיברתי עם אמא שלי על זה והיא צחקה ואמרה שהוא לא יעשה לי שום דבר בחיים ושעם הוא כן אז היא תעיף אותו מהבית.

הרגשתי הרבה יותר טוב. עד שהוא התנהג מגעיל עלי.
יום אחד ראיתי סרט והוא כיבה לי את המסך בצחוק.

ואני צחקתי ואהבתי את הבדיחה. אמא שלי בדיוק התחילה לקחת את יוסף לטיפולים בכעס. ויום אחד הם עשו מדיטציה. אז אני חשבתי שזה יהיה מצחיק עם אני אעשה אותו דבר עכשיו המדיטציה נגמרה חיכיתי עד שהיא נגמרה בגלל שלא רציתי להפריע להם באמצע בגלל שידעתי שזה לא יהיה מצחיק.

אז אני חיכיתי עד הסוף והלכתי לטלפון והתחלתי את המדיטציה מההתחלה וזה ניתקע לרגע. הם חשבו שזה היה באמצע של המדיטציה עדיין.

הם עשו קולות נשיפה כאלה כמו שעושים כשמיץעצבנים ממשהוא והם פקחו עיינים וראו אותי לייד הטלפון.

ואז יוסף היתחרפן. הוא התחיל לצרוח עליי ולהתעצבן והייתי על סף בכי וניסיתי להסביר את עצמי ואמא שלי ניסתה להגן עליי. הלכתי לחדר שלי ואמא שלי הענישה אותי באותו יום עז לא היה לי מחשב אייפד או שום דבר שקשור למחשב באותו יום.

יום אחריי זה יוסף לא דיבר איתי.
אמא שלי הציעה לי לראות איתה זרט.

ובאמצע הסרט הוא ירד למטה מהמדרגות וכיבה את הטלוויזיה לגמריי
ואז צחק לי מול הפנים והלך.

הרגשתי את הרוק יוצא לו מהפה ישר על הפנים שלי כי הוא היה ממש קרוב עלי.

ואני התחלתי לבקות ואמא שלי אמרה לי שזה די מגיע לי בגלל מה שעשיתי יום ליפני. מה ששנאתי פה זה שהיא הצדיקה אותו. וגם שהיא אמרה לי שהיא תעיף אותו אם הוא יצעק עליי. אבל היא לא. מאז הקשר ביני לבין יוסף היה לא טוב. הוא לא דיבר איתי כשדיברתי איתו רק לפעמים כן.

אחריי כמה זמן הם התחתנו ואני הייתי עצוב ושמח סוג של באותו זמן.
הייתי עצוב בגלל שהוא המשיך לקלל ולצעוק בבית כל הזמן.

והייתי שמח כי זה היה אפשרות שיהיה לי אחים.
וזה באמת קרה. אחריי שנה של צעקות הם הולידו לי אחות והייתי כלכך שמח.
הייתי בן 10 באותו זמן והבית שלנו קרס.

אז עברנו דירה למקום יותר קרוב לבית ספר שלי.
אחרי בערך 3 חודשים סיימנו לסדר את הדירה כמו שצריך.

אבל הריבים לא הפסיקו.
אבא שלי עדיין היה הולך לטיפולים אבל לא הפסיק לצעוק.
יום אחד לי ולאמא שלי היה ריב על המחשב.

וכשאבא שלי חזר מהעבודה הוא היצטרף לשיחה בלי שום סיבה.
באיזה שהוא שלב הוא צעק עלי ואמר לי שאני עצלן ושאני לא עושה כלום וצעק על אמא שלי ואמר לה שהיא צריכה לא לתת לי מחשב.

הוא אמר שזה שיחה מפגרת ושהוא לא רוצה להיות בה
אז אני אמרתי שזה בסדר ושהוא גם ככה לא היה אמור להיות בה. בגלל שהתעצבנתי ממה שהוא אמר לי.

ואז הוא עצר והסתובב אלי וצעק עלי מה אמרתה?

והוא צעק עלי שוב אבל יותר חזק.
ועז הוא הוריד לי אץ הקפוצון ותפס אותי בעורף ואמא שלי ניסתה לתפוס אותו

והוא דחף אותה והיא נפלה על השולחן ושברה את היד.

דרך אגב בא לי לציין שזה קרה ליפניי שאחותי נולדה בגלל שעברנו דירה לפניי פשוט שחכתי להגיד.

והיא עדיין הייתה בהריון.

אני ידעתי שהוא דחך אותה כי ראיתי את זה ואז הוא צעק עלי תראה מה עשיתה! ואמר לי לטוס לחדר.

אמא שלי עד היום אומרת שהיא ניסתה לתפוס אותו והוא הזיז את היד וזה למה היא נפלה אבל היא משקרת.

עכשיו זה יותר נראה כמו בעל אלים על אישה אני מסכים והוא באמת עלים אבל חכו למה שקורה.

כמה שנים אחר כך הייתי בן 12 וסוף סוף חזר לי המיינקראפט בגלל שהצלחתי לשכנע את אמא שלי להחזיר את המשח האהוב עלי.

אבל עז באו עוד ריבים. מגיל 11 היא התחילה להרים עלי יד לפעמים. אבל יוסף לא. במהלך השנים הריבים ביננו עברו למצב מטורף.

אמא שלי הרימה עלי יד. צרחה עלי. כיבתה לי את האור. הרסה לי את המסך מחשב שלי. הרסה לי את הטלפון שלי. נשבר לי הטלפון השני שלי.

ואבא שלי צרח עלי על אמא שלי על סבתא שלי נגע באמא שלי בצורה אלימה כמו לדחוף אותה לקחת אותה מהיד שלה ולזרוק אותה לחדר שלהם

ואותו דבר לי.
אני לא התנהגץי הכי טוב בעולם ולמדתי את זה מהם.
אחרי קצת זמן קללות צרחות אלימות ומכות היו חלק רגיל בבית. נולד לי עוד אח ואחות שלי כל הזמן בכתה.

כל הזמן משהוא חדש עד עכשיו... מאז עכשיו אני שם לב שזה כבר לא מכות קטנות שנה בלי מחשב חודש בלי מחשב או דברים כאלה.

זה אבר לסטירות צביתות דחיפות סריטות משיכת יד לא רק מאמא שלי אלה גם מאבא שלי. בזמן האחרון הם מכבים לי את החשמל בחדר בגלל שנם לא רוצים שאהי במחשב.

הם לוקחים לי כל מכשיר אפשרי.
הם מקניטים אותי ומחקים אותי בקולות מוזרים מקללים אותי מעיפים אותי מהבית מקללים אותי מעליבים אותי אומרים לי דברים כמו "הפרצוף שלך מכוער" או "יחתיכת עצלן" "פרזיט" "בהמה" "לך תגור בעזה יאגואיסט" דברים כאלה...

וכל הזמן זה מחמיר. אני כבר למדתי לקחת את הסטירות ואת המקות ואני הרבה יותר חזק עכשיו. אני תא מרביץ להם או שום דבר לפעמים אני אומר דברים כמו את מפגרת כשהיא מנסה לפרוץ לי לחדר בזמן שהמא מעיפה את הדלת שלי על הראש שלי.

או מטומטמת דברים כאלה. אבל עם אבא אני לא מתעסק רק לפעמים אומר דברים אבל למה אני לא מתעסק? בגלל שאמא שלי הבטיחה שהעא לא תתן תו לגעת בי אבל עכשיו היא נותנת לו לגעת בי חופשי

הוא גורר אותי דוחף אותי ואפילו היא לפעמים מבקשת ממנו להעיף אותי מהבית או לכבות לי את החשמל ולא לתת לי להחזיר את החשמל לקחת לי דברים מהחדר לצעוק עלי

לדחוף אותי להזיז אותי כל זה היא מבקשת.
אז לא רק שהיא לא מגנה עלי היא מבקש שאני לא אהיה מוגן.

אבל אני לא יודע אם זה הזנחה או התעללות או נער רגיל עם הורים רגילים. אבל כשיש אנשים היר מסתירה את מה שקורה מספרת עלי שקרים ואומרת דברים שהם שקר כמו הוא הרביץ לי או למשל אני אמרתי שהיא מתנהג כמו אגואיסט לא אגואיסט

הוא פשוט לא שמה נכון וכאילו היא מנסה להסתיר את זה בבקשה תגידו לי מה לעשות.